18.05.22

אני בחורה קצת גברית.
איזה דרך לפתוח את הבלוג הא?

ועכשיו ברצינות, יש לי תחביבים של בנים, גם בקריירה יצא לי לעשות דברים קצת גבריים (כלי עבודה ושיט בסגנון) וגם בצורת החשיבה. אני לא נוטה להתעכב על דברים, אני מחליקה הרבה ואני בדרך כלל פותחת רק דברים שפוגעים בי עם אנשים שזה רלוונטי לפתוח איתם.

ובכל זאת בגיל 25 אני מגלה לאט לאט שאין שום היגיון גברי.

אתם אשכרה עושים דברים בלי שום טיפת כוונה, מחשבה מאחורי הדבר ומשמעות.
וזה מצחיק.. כי נשים פועלות בדיוק הפוך.. על כל דבר שאנחנו עושות עם בחור שאנחנו יוצאות איתו או באיזשהי אינטראקציה איתו ניתחנו כל תרחיש אפשרי לפחות 10 פעם בראש.

וזה גורם לי לתהות האם גברים ונשים נועדו להיות יחד בכלל? איך למען השם מתגברים על הפערים?? בתור אחת שחוותה מערכות יחסים כמעט ב100% ב9 שנים האחרונות (כן, התקופה הנוכחית היא הארוכה ביותר שלי בתור רווקה!!!! וגם זה 5 חודשים, כן ?) אני לא זוכרת תקופה בחיי שהייתי מאושרת לאורך זמן במערכת היחסים שלי.

ואז אני שואלת את עצמי מה דפוק בי שאני מוכנה להתפשר על האושר שלי?

וזה מתחבר להכל, חוסר היכולות שלי להציב גבולות עם גברים (ולפעמים גם במערכות יחסים אחרות) הפחד שלי מלהיכנס לעימותים. החשש של איך יתפסו אותי ואיך אני אצא והרצון התמידי להרשים ולרצות.

בגיל 25 התחלתי להכיר את עצמי מחדש. זה כיף זה מלמד זה מפתח. אני עוברת תהליך שאני שלמה איתו ומברכת עליו. עדיף עכשיו מאשר אף פעם. וכל מה שאני עוברת עם עצמי זה כדי למצוא אותך. בעלי. אחחח, כמה שאני מחכה לך. הכל שווה בשבילך. אני יודעת שתגיע אליי יום אחד. לא בטוחה באיזה תצורה או אירוע. אבל אתה תגיע. כי מגיע לי את הטוב ביותר.

איזה כיף שיש לי אותי. זכיתי.

07.05.22

ראיתי סרטון שלך רוקד עם בחורה, דרך חברים משותפים כי אתה בטח חסמת אותי.

אני לא יודעת מזה אומר, אבל לפני שבוע אמרו לי שראו אותך יוצא עם מישהי לפני כחודש.

אתה כמובן הכחשת כששאלתי.

אני שואלת אותך על זה, מכניסה את זה בקטע טוב כאילו אני שמחה. מה כבר יש לי להפסיד פה? את כל הכבוד העצמי רמסת לי בפרידה הזו גם ככה לא נשאר כלום

ואתה מכחיש דרכו של ****...

כנות ואמון זה ערך עליון אצלי, ואיכשהו אצלך זה בהמלצה בלבד.

כאילו אני אפגע, ואתה מפחד או משהו. עם כל מה שעשית לא נותר כבר במה לפגוע.

אולי אני צריכה שתמשיך הלאה כדי שגם אני אוכל?

על פניו החלום שלי הוא להיות מנותקת ממך ואחרייך, בפועל משהו מושך אותי.

כאילו אשכרה לא חשוב מה תעשה אתה בלב שלי.

לאט לאט אני מנקה אותך, מנקה שאריות אחרונות ממך.

התליון שקינית לי ליום הולדת וכתוב עליו באהבה מ**** כבר לא עלי. את הצמיד עם השמות שלנו מאחורה אני מחפשת להחליף ובכל אופן כל דבר קטן שיזכיר אותך.

קשה מאוד לא לחשוב עלייך, אתה מופיע לי במחשבות all day long בלי צחוק כל דבר מזכיר אותך. בכל זאת 5 שנים זה הרבה זיכרונות.

בפעם הבאה שאני אזכר בך אני אנסה לא לתת לזה מקום ומי יתן ואולי ממש בקרוב זה יפחת, ובפעמים הבאות זה גם יעבור ליידי.

קשה לפרק בית, קשה לפרק משפחה. באופן מוזר בחוסר הזמן והשיתוף פעולה שלך איכשהו הפכת לבית ומשפחה עבורי. אבל טובים עשו זאת לפני וגם אני מסוגלת.

"גם זה יעבור"

היום אני יוצאת לדרך חדשה.