אני שמחה לבשר לעולם שהפעם, ככל הנראה, זה נובע מכך שתשומת הלב שלי מופנה כמעט כולה למערכת היחסים המלבלבת שלי עם הבחור, שבינתיים מתגלה כמישהו שלחלוטין כיף לי לישון איתו ואפילו הייתי שמחה לעשות את זה כל יום מנקודה מסוימת בעוד כשנה ועד שאתפנה מכאן לחיים אחרים. ולא, אל תבינו מזה דברים לא נכונים. זה רק אומר שכמו כל שני אנשים שפויים ומכורים זה לזו בצורה היסטרית, אנחנו גם מדברים על עתיד. לפחות הפסקתי לפחד מזה.

היום ניצחתי אותו באבאלון. פעמיים.

וגם חוויתי את מה שכנראה היה הנשיקה הכי טובה שלי עד כה.

וגם כמעט התפוצצתי, אבל זה לפעם אחרת.

אם כי, לסיכומו של דבר, אני יכולה פשוט להגיד שלפעמים נדמה לי שאם האהבה הזו תמשיך לצמוח באותו קצב, מתישהו אצטרך לעבור ניתוח מעקפים כדי לאפשר ללב שלי לשאת בעומס. או משהו קיטשי אחר ולחלוטין לא דביק.

בנושא אחר אבל לא רחוק מדי, בעוד שבוע וקצת-קצת מתחתנים שני חברים מאוד קרובים שלנו. (שלנו. איזה כיף להגיד את זה, או כמו שאמר לי הבחור כשקיבל את ההזמנה, "נהיה לי לגמרי וורם-אנד-פאזי אינסייד כשראיתי על המעטפה את השמות שלנו ביחד.") הכלה המתוקה היא-היא אותה שדכנית זכורה לטוב, והחתן אמן הלחימה הוא חבר קרוב מאוד של הבחור, ועכשיו גם שלי. אני מתרגשת כמו שלא התרגשתי מעולם לקראת חתונה, וכמעט התחלתי לדמוע כשקראתי את ההקדשה הנהדרת על גב ההזמנה (המשותפת!) שלנו.

אני חושבת שזו תהיה אחת החתונות המוצלחות שאנכח בהן אי פעם. חוץ מזה שזו תהיה החתונה הראשונה שבה אהיה עם הבחור, ומשהו במעמד הזה גורם לי לחייך מכל הכיוונים.

בנושא אחר לגמרי, החלטתי באופן רשמי לפרוש מהלימודים. או לפחות, כדי להגדיר את זה באופן רשמי שלא יגרום לאמא שלי להכנס להלם קשה מדי, לקחת הפסקה.

לא בשבילי כל הלשבת-על-הישבן הזה וללמוד, ובמקום זה אני עכשיו מחפשת עבודה נוספת.

אם במקרה אתם מכירים צלם מאיזור המרכז שזקוק לאסיסטנטית או יד שניה נלהבת ביותר, הפנו אותו אליי.

ובנושא אחר ל-ח-ל-ו-ט-י-ן, נזכרתי היום בכמה דברים מהעבר. לא שום דבר רע, כי מסתבר שדברים רבים כבר לא גורמים לי לאי-נוחות או עצב או כאב כמו פעם, אלא רק מין אדישות קהה מסוימת - אבל לעתים אני נדחפת לחטט בעבר. אין לזה סיבה הגיונית מלבד, כנראה, העובדה שאני בחורה, וככזו, אני רגשנית בצורה מאוד לא בריאה ונוטה לנוסלטגיה. בערך.

אבל אתם מכירים את התחושה שמגיעה לאחר הרבה מאוד זמן של התעלמות, כשבאופן מקרי לחלוטין אתם נתקלים במשהו מהעבר, משהו שלא ידעתם איך יתפתח אבל באופן אנוכי ומרושע מאוד קיוויתם שיתפתח לא טוב, סתם מתוך רשעות או דחף ילדותי או נקמה או השד-יודע-מה?

אז כזה. משהו אקראי שקשור בכל מיני דברים מאוד ישנים גרם לי לחייך בסיפוק (לא סיפוק גדול מדי, להלן האדישות, אבל סיפוק מספיק כדי לספק  את היצרים הישנים שלי), ולהרגיש כאילו קצת צדק בא לעולם וכאילו אני מאוד קרובה למצב שבו הכל יבוא על מקומו בשלום.

קצת כמו לגלות שהחלטה שביצעתי לפני כמה חודשים היתה אחת ההחלטות הכי טובות שלי אי פעם, כי היא ניקתה לי את החיים מכל מיני שאריות של דברים שלא היו צריכים להיות בהם, וגם כמו ההרגשה שהיתה לי כשסוף סוף הצלחתי לחלוטין להוציא מחיי את מי שפעם היתה החברה הכי טובה שלי. מאוד מזמן. זו הרגשה מאוד משחררת, ומלבד העובדה שהבחור שלי ישן בקומה מתחתיי, יש לי עוד סיבה להירדם עם חיוך היום.

בזאת אני משחררת אתכם ומחזירה את הבלוג למצבו הקפוא המוזנח הקודם. עמוד נוח.