הכל מואר .

יש משהו מאד מבטיח בשינוי. אחרי שעוברים את החשש הראשוני, שכובל אותנו למה שהיה לפני, ומזנקים אל מה שעתיד לבוא עלינו, האוויר בגבהים האלו, של הזינוק, מלא הבטחה וביטחון.

וזה לא ביטחון שקרי, חלילה.

אבל, אין מה לעשות, אנחנו בני אדם. אני בת אדם. וגם אם עכשיו, אני עומדת בתקופה המרתקת ביותר בחיי, תקופה של מימוש עצמי, של התחברות, של צמיחה ולמידה, עדיין עכבות העבר, הבועטות והנונקופורמיסטיות בועטות לי בבטן.

                                                 -יונה וולך, "אילה".

מן הצד האחד, עומדת אני אחת, שמתה להשתכשך ולהתערבב בבראנז'ה האומנותית, לדבר בשפה גבוהה- נמוכה על הרגשות הכי פשוטים, ועל השפעות חברתיות קוסמופוליטיות הרות אסון. להיות משוררת, מוסיקאית ארוכת רגליים, נשית ופראית עם אצבעות מלוכלכות מפחם מלאכותי ומריחות מטבק תעשייתי.

ומן הצד האחר עומדת אני נוספת. בעלת הנשמה האצילית, השמחה הפשוטה, ההתלהבות הרגשית המסוחררת, הדבקות והשקט. שלא צריכה גורמים מבחוץ להרגיש אהובה, לא צריכה פידבקים חיצוניים, כי הכל בפנים.

וקורה מדי פעם, אחרי שאני נושמת ומסניפה את ניחוחה של אחת מן ההתגשמויות האלו, שאחת מהפרסונות הקוטביות והמשלימות האלו מתחברות. אני יכולה היום ללכת למסיבה, לראות את השכרות, הערטול, ההזרקות, החיבורים שבינו לבינה, ולהביט במבט מרחם על הנשמות האבודות ולהתפלל שהקב"ה ישלח להם מעט מהאהבה שהוא מטעין אותי בה כל הזמן.

ואני יכולה לשבת במושב מליצים, להתפלסף על פני הדור, לבכות את הפוטנציאל המבוזבז שלנו, שלי, ולהיסחף אל עולם האינטלקטואל ההפוך לגמרי מכל תפיסות העולם על פיהן אני חייה.

הפנים האלו מתגלים אצלי כשאני מדמיינת לי שבעתיד, כשידברו על הסצנה האורבנית, על המפגשים התרבותיים האלו שהצמיחו אייקונים, על החבורות שהיו מתאספות ביחד ויוצרות ביחד.. לדעת שהן קיימות בהווה, כל כך קרוב, קרובות עד נגיעה, קרובות עד חיבור והישאבות, ושאני איני שם לעשות היסטוריה.

ומצד שני, אז אני רואה את החבר'ה, את מובילי הסצנה, את מנהיגי התרבות המחתרתית של הדור שלי, ועם ההערכה ועם המשיכה, הקסם פג מאד מהר, ואני רצה חזרה אל ידיו הבטוחות של הקב"ה, ולא מתחרטת על שבחרתי בו למרות כל הרגשות החזקים האלו.

אני יכולה להסתכל על אני של פעם ולומר, "מה לי ולה?" ולענות "מה לי ולה אלא..." כל מי שאני היום. "אלא אהבתי"

טלקיהו הנביא.

וואו. הרבה זמן לא הגעתי לכאן.

ברוך ה', כל- כך הרבה קורה בחיים שלי, מאפשר לי להיות עסוקה בעיקר, לשמוח במה שיש, לראות כמה הוא נהדר. הרבה ביוגה, הרבה בקפואירה, חזק ביהדות (ישתבח הבורא) ואפילו משתדלת לרדת לים כמה שיותר כדי לגלוש, אפילו שזה לא אידיאלי עכשיו..

ואם ביהדות עסקינן, ומשתדלים להיות תמיד עסוקים בעניינים האלה, הפעם אני רוצה לדבר על גיל קופטש. בכל פעם שאני רואה אותו בטלוויזיה, אני פשוט לא מבינה אותו. אם ככה, בכזאת מרדנות בלתי נלאית, להצהיר אינסוף הצהרות סותרות, מה זה משרת?

כבר הייתי בטוחה שהוא חזר בשאלה, וגם כשהוא בתשובה, אני תמיד בטוחה שזה זיוף, כי לא יכול להיות הומור כל כך בוטה על היהדות הדתית ובכל זאת להיות דתי בעצמך. ואז הכתה בי השאלה (הדי חסידית, אם אפשר לציין), בעצם, למה לא?

הרבי מילובאביץ', סיפר גיל, אמר שאין דבר כזה יהודי חילוני. לכל יהודי יש את הדרך שלו. כנ"ל גם בעולם הדתי. זאת תהיה שיפוטיות רעילה ובזויה להכריז שרק ככה יכול יהודי להתנהג, בייחוד יהודי שומר מצוות. להגיד מה נכון או לא נכון באהבת אדם אחד, יהודי קדוש כמו כל יהודי אחר, באהבתו את ה', אני חושבת שזה לא הוגן, כי לכל מטבע בני צדדים. גם אליי יכולים לבוא וגם כנגדי יכולים להתריס: יהודייה טובה היא יהודייה שקטה. יהודייה שלא שרה בקול עמוק ונמוך, יהודייה שלא מעשנת, יהודייה שלא שותה, יהודייה שלא מסתובבת עם בנים, יהודייה שלא מתרגלת קפואירה ויוגה בחברת גברים, יהודייה שלא יורדת לים לגלוש, יהודייה שלא. יש שיגידו שרק יהודייה כזאת היא יהודייה טובה. ואי אפשר להגיד שגם הם טועים, כמובן, שכן גם הם יהודים וגם להם הדרך שלהם.

הדבר הראשון אחרי שקראתי את "יריות מהמותן עם גיל קופטש" באתר NRG, היה לנסות להשיג איזושהי כתובת מייל כדי לכתוב לו: "גיל יקר, אחי, יהודי צדיק, למה ככה?" ואז נשכתי לשוני והבנתי משהו, את אותו העניין, את השיפוטיות המסוכנת שאליה נקלעתי גם אני, בכל מה שנוגע לאיך יהודי צריך להתנהג. חלילה לומר שכל ההלכות היפהפיות והתורה ה..אין מילה לתאר אותה הינן בגדר המלצה, אלא שחשוב להבין שלא רק הנגלה לחושים הוא הנכון, כלומר לא רק הגיל קופטש, או הטל דבורה, או כל אחד אחר שרואים ושומעים וסולדים ממנו, הוא הנשמה מרקיעת השחקים ששוכנת בפנים, ושהוא עולם ומלואו, ושהוא יכול להיות מורה וחבר, כמו שגיל עכשיו בשבילי.

היום ט"ו בטבת, החיים שלי דבש. יגידו לכם כל החבר'ה שמתרגלים איתי ב"סוהאם" אשטנגה ויניאסה יוגה.

אני מברכת את כל עם ישראל ואת כל אומות העולם שיהיה להם לילה טוב ובוקר טוב ויום טוב והמשך שבוע טוב.

"הריני מוחלת וסולחת לכל מי שחטא כנגדי, שהכעיס או הקניט אותי... ולא יענש שום אדם בסיבתי"

אוהבת המון,

טל דבורה.