מצאתי. אחרי האות העשירית היה לי קצת קשה לספור (בכל זאת... בלונדינית...) אבל הרי לכם, במלוא הדרה, במלוא 18 אותיותיה (לא מצאתי שיא גינס אבל בכל מקרה זה הישג לא מפוקפק):

Arachibutyrophobia (ועל זה נאמר: לבריאות!)

והמשמעות, אתם תוהים? ובכן, Arachibutyrophobia היא מחלת נפש, פוביה של אנשים מזה שתידבק להם חמאת בוטנים לחיך העליון. הא?!?!
 

 

כל הפתיח הזה מטרה אחת היתה לו. ליישב את פיסת האינפורמציה הזאת באחד התאים האפורים בקורטקס הקדמי שלכם, כך שבזמן שתקראו את הקטע הבא ובעזרתו הנדיבה של עיקרון הרלטיביות (תודה, איינשטיין), תחשבו לעצמכם שאולי אפשר להמשיך ולתת לי להסתובב חופשית.

כי היום, גבירותיי ורבותיי, אני אספר לכם על הפוביות שלי...
 

פחד מצלילה  

כשהייתי בת 16 (צעירה ויפה כאמור), ניסיתי לעשות צלילת נסיון באילת. הצמידו לי מדריך עדין ורגיש, בעל משפטי מפתח של בוגר פסיכולוגיה קלינית ובעל קול של יוסי סיאס (שזה ספציפית פחות רלבנטי לסביבה מיימית).
חדורת מוטיבציה נכנסתי למים, בדרכי לכבוש את הבלו הול.  אני גאה לספר שהגעתי לעומק מירבי של מטר וחצי בדיוק, לפני שהתחלתי לשעוט כלפי מעלה בהיסטריה כאשר ברקע ( = בתוך הראש שלי) מתנגן השיר של הטיטאניק.
רציונליזציה פשוטה (שכנוע עצמי זה דבר נפלא) אומרת שאלוהים נתן לנו ריאות, לא זימים, ומכאן שנועדנו להיות במרחק הרמת ראש מאוויר ולא סנטימטר אחד יותר.  ועד שיוכח אחרת... אני ממשיכה לשנרקל!

פחד מלפתוח שקיות פלסטיק בסופר

דמיינו לעצמכם... אתם עומדים בתור של הסופרבצהריי יום שישי, עשרה אנשים עם וריד מתפקע במצחם עומדים מאחוריכם, הקופאית מתפקדת כשפן דוראסל... עוד ברקוד ועוד ברקוד... אתם מנסים לפתוח עוד שקית... האצבעות מחליקות... המוצרים ממשיכים לזרום... והשקית לא נפתחת!!!! עוד מישהו התעורר שטוף זיעה מהחלום הזה?

פחד מואקום

כשהייתי ילדה קטנה חלמתי להיות אסטרונאוטית (עכשיו החברים שלי מחייכים וחושבים על זה, שהנה – יש חלומות שמתגשמים), אבל אסטרונאוטית אמיתית, סטייל אילן רמון (רק בלי הסוף הטראגי), עם חליפה חלל ו "בימ מי אפ, סקוטי" על החזה. זה אפילו נשמע קלאסי, בהתחשב בעובדה שיש לי שם של כוכב.
קצת לפני שגיליתי שיש לי כשרון נהיגה של חסה ממוצעת נתקלתי במשוכה אחרת. הגעתי למסקנה שיש לי פחד מריק, והתסריט שבו יש חור בחליפת החלל והעיניים שלי יוצאות מחוריהן, מצליחה להעמיד אפילו את השערות על כף רגלי השמאלי (כף רגלי השמאלי... צריך לעשות מזה סרט.. המממ).
נאסא נאלצה לוותר על שירותיי (מכתבי התחינה שלהם באמת היו נוגעי לב אבל אני בחורה עם חוט שידרה), ובינתיים אני מסתפקת מלפחד שבאמצע הטיסה יפלו המסכות של החמצן. דפוקה, כבר אמרנו?

פחד מבינוניות, בנאליות ושיעמום

וזה כבר תיזה לעבודת דוקטורט...

פחד מג'וקים

תהרגו אותי, אבל בכל שיעורי הביולוגיה שלי מעולם לא הצלחתי להבין מה בדיוק המיקום של היצור הדוחה בתבל בשרשרת המזון. איך זה שגוש הגועל נפש הזה הצליח לשרוד פה עוד מתקופת הדינוזאורים.
יש לנו פה lose-lose-situation: אתה מועך אותם, ובא לך להקיא את נשמתך מהגוש הרך שמעטר את סולייתך, אתה מרסס אותם ותוך כדי השתנקות יש לך פלשבקים של "נחש צפע" (נחמן שי – איפה אתה כשצריכים אותך?).
שותפתי היקרה (שתכונה להלן "אשתי"), דוגלת באידיאלוגיה של תנו לג'וקים לחיות. התסריט עובד כך:
1. מר ג'וק קופץ לביקור
2. אני קופצת על הכסא (כמה נשי מצידי)
3. אשתי מרימה את הג'וק בעדינות, כאילו הוא מינימיום הפורצלן של אמא שלה,  ובקול הכי אמפתי בעולם אומרת לו: "בוא חמוד, יוצאים לראות כמה יפה בחוץ"
4. הג'וק מונח בבטחה על מפתן הדלת, עושה סיבוב בשכונה, רואה כמה יפה בחוץ, וחוזר אלינו לביקור עם כל החברים.


פחד מאנשים עם שפם

נכללים בהגדרה: כמעט כל הגברים (גם נשים בעצם) עם שפם בלבד (צרפתי זה כברבסדר), בלי הבדל צבע, גודל, אורך או צפיפות (לא כולל את איינשטיין, כן כולל את עמיר פרץ).

רגע של כנות - מה אתם מסתירים שם מתחת?


ועוד אחד קטן...

מכירים את האזעקות האלה של המכוניות, מהסוג המתוחכם עם מנגינה שמשתנה כל 2 שניות (בבחינת "הבה נבלבל את הגנבים ונתחפש ל-DJ"). לילה אחד, לפני הרבה שנים (ולכן אני בונה על חוק ההתיישנות), כאשר גרתי עדיין בבית הוריי היקרים, התעוררתי לקול אחת האזעקות האלה. מנגנון עיבוד המידע וקבלת ההחלטות עבד במתכונת חלקית עד אפסית, ואני הגעתי למסקנה הבלתי נמנעת... שחייזרים נחתו באמצע קריית מוצקין.
בתור מישהי שמגיל צעיר חלמה לחקור את מסתורי שביל החלב (עיין ערך), מלאתי את חובתי למדע ו... שכבתי משותקת מאימה במיטה במשך שעה.
רק בבוקר שאחרי זה היכה בי (כמו כל הדברים הטובים...). לא חייזר ולא נעליים, רק מיצובישי סוררת.  


ורק תזכורת קטנה שיכול להיות יותר גרוע - רשימת הפוביות המלאה.
 

The meaning I picked, the one that changed my life: Overcome fear, behold wonder
Richard bach