כינוי:
נ ג ה בת: 46
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הוסף מסר | 8/2003
 טיפים לדייט ראשון - המשך...
לאחר שקיבלתי תגובות סוערות על הפוסט הקודם, ואחרי שהדרקון וחבריו הכינו בובת וודו בדמותי , אני רוצה להבהיר אחת ולתמיד - אני ממש לא שונאת גברים, אני אפילו מחבבת מאוד אחוז ניכר מכם, ואיך אומרים - אני פה בשביל לעזור לכם.
הטענה היחידה שלי זה כמו שההוא אמר - גברים הם ממאדים ונשים הם מנגה (מי כמוני יודעת...), אי לכך ובהתאם לזאת אנחנו שני סוגי יצורים שונים לחלוטין, יין ויאנג, צפון ודרום, חומר ואנטי חומר. זה חלק מהקסם והמשיכה, אבל זה גם חלק מהקושי.
אז אחרי החוקים הבסיסיים, אומרים שהדוגמה הטובה ביותר היא דוגמה שלילית. לפיכך, במסגרת תוכניתינו הבה נשפר את פני הדור, להלן דוגמה מצויינת של "אל תעשה". מעשה שהיה באמת:
הכל התחיל כשהגעתי למסקנה שפעולת ההקלדה, אינטנסיבית ככל שתהיה לא תשפר במיוחד את הכושר שלי, וגם לרקוד פעם או פעמיים בשבוע זה עדיין לא מספיק בשביל לומר "אני עושה ספורט" בלב שלם.
אז התחלתי לעשות את הגירסה שלי לג'וגינג, כלומר אינטרבלים של ריצה-הליכה, משהו מיוחד לפדלאות. אני לא יודעת מה איתכם, אבל פנים סמוקות כעגבניה בשלה בצירוף של זיעה ניגרת לא ממש תורמים לאטרקטיביות שלי (שגם בימים כתיקונם היא מוטלת בספק...), זאת אולי הסיבה לכך שהסכמתי לתת את מספר הטלפון שלי למישהו שהתחיל איתי ברחוב (מההלם, הכל מההלם...).
כעבור שעתיים צלצל הסלולרי שלי (אשר איתו אני מקיימת יחסי אהבה-שנאה) והבחור היה מעברו השני. הברתי לו שאני כרגע אצל ידיד שלי ולא יכולה לדבר. הוא שאל (ציטוט מדוייק): "ידיד-ידיד, או ידיד-ידיד?". "ידיד-ידיד" עניתי בהיסוס תוך כדי תהייה על מדד הפסיכופטיות של הבחור. "לא, כי פשוט אני מתחיל איתך - מתחיל איתך". התחלה מצויינת ציינתי בציניות לעצמי ולידיד-ידיד שלי.
דיברנו בהמשך הערב, שיחה נחמדה דווקא, וקבענו להיפגש ביום רביעי בערב. שימו לב - היה זה יום שני. למחרת בבוקר (שלישי) הוא השאיר לי הודעה במזכירה שהוא נורא מתגעגע וחושב עלי כל הזמן. תזכורת - כל זה היה לפני הדייט.
משהו התחיל להסריח (סטייל אפטרשייב גרוע), אבל החלטתי שזה ממש מוגזם לזרוק מישהו עוד לפני הדייט הראשון. איכשהו שיחקנו חתול ועכבר במשך אותו יום ויצא שלא דיברנו. למחרת בבוקר, בזמן שהייתי בשיעור הוא השאיר לי הודעה: "נגה, תתקשרי אלי דחוף, אני מוכרח לדבר איתך", בנימת קול של אסון צ'רנוביל reloaded.
כיאה לבחורה כנועה וצייתנית התקשרתי כדי לשמוע את המשפט הבא: "נגה, אני פשוט מוכרח להתנצל!!!!". בעוד אני מתחילה לתהות האם זה הוא שרצח את רבין הוא ממשיך ואומר, "אני פשוט כל כך כל כך מצטער שלא יצא לנו לדבר אתמול! הי לי יום מטורף ו...", בשלב זה קטעתי אותו באכזריות והבהרתי לו שבהתחשב בעובדה שעדיין לא יצאנו, כדאי לו להרגיע ומהר. הוא מבחינתו טען שיבוא היום ואני אהיה לחוצה כמו טמפון (גברים - אם לא דחפתם אחד כזה אין לכם זכות להשתמש בביטוי, ברור?) אם הוא לא יתקשר אלי במשך 4 שעות. משהו המשיך להסריח (כמו דג מלוח מעלה עובש)...
יום רביעי הגדול הגיע, ואני יוצאת לי בהיסוס אל הדייט, לא לפני שאני טורחת להכין תוכניות חילוץ (תודה לאל על female bonding). אני יורדת למטה ומגלה את משבר מספר אחת - הבחור מגיע לי עד האף. להזכירכם, אני לכשעצמי הוכחה לקיומה של ארץ ליליפוט, ובגלל זה כל מי שנמוך ממני הוא כבר בגדר מוטנט. מכיוןן שהפשלה כולה שלי (כשפגשתי אותו הייתי בטוחה שהוא נשען על האופנוע - אז זהו שלא), ומכיוון שאנחנו לא שופטים אנשים על סמך גזע, מין או גודל (תלוי של מה, בכל אופן), החלטתי לתת לו צ'אנס.
לקחו לי בערך שישים שניות לגלות את משבר מספר 2 - לבחור יש עוד כמה תכונות משותפות עם נפוליאון פרט לגובה. נרקסיזם, איזו תכונה מופלאה. כן, גבירותי ורבותי, הדרך לליבה של האישה היא לספר לה על האקסיות דוגמניות העל שלך, על כמה שאתה יפה, חכם מוכשר וגדול (מילא כל השאר, אבל גדול???) והעסק ממשיך להסריח... (עכשיו זה כבר בסגנון השירותים של בה"ד 11)
בין לבין הוא לא הפסיק לקרוא לי "קטנה שלי! חמודה שלי! קטנה שלי! חמודה שלי!", בקול של "איך עושה כלב?", והספיק להיכשל כשלון חרוץ במבחן המסטיק (מבחן שפותח על ידי בועז ידידי הטוב, ובו אם אתה מציע למישהו את המסטיק האחרון והוא פשוט לוקח אותו בלי להניד עפעף, אתה מקוטלג אוטומטית כאויב האנושות).
הוא סיפר לי שיש לו בי"ס להוראת מתימטיקה מה שגרר מייד את משבר מספר 3 - הבחור עשה לי בחינה באינטגרלים!! הצד החיובי הוא שזאת הייתה ההזדמנות היחידה שלי בכל הערב להתבטא, כי הוא מייד חזר לטפח את מועדון המעריצים של עצמו. 30 דקות נראו כנצח ונאלצתי להשתמש בנשק יום הדין - אותות מצוקה.
שושנה כמובן לא אכזבה, והתקשרה בהסטריה לספר לי שהיא בשלבי גסיסה מתקדמים, ושאני פשוט הסיכוי היחידי שלה לעבור את הלילה (שושנה כל כך טובה בזה שהיא מצליחה לשכנע אפילו את עצמה!).
לזכותו של מ' נאמר שהוא הראה רגישות וליווה אותי הבייתה, וכאן חברים יקרים, מגיע שיאו של הערב. הוא הביט לי בעיניים ופצח במונולוג סוער:
"נגה, אני חייב לומר לך את האמת. את בחורה יפה, יפהפיה! ואת חכמה, ומצחיקה (אלוהים יודע איך הוא הגיע לזה, מניין המילים שלי באותו ערב עמד על חמש ומתוכן שתיים היו "e בשלישית") ואת נורא סקסית. אבל... את פשוט חייבת ללמוד להתלבש". (עוד מישהו פה מריח גוויה של חתול מרוחה בצואת סוסים ביום חמסין?)
המומה לחלוטין אמרתי לו "במסגרת תוכניתינו: משפטים שלא אומרים לבחורה בדייט ראשון (או ever למעשה) ירדו לך בשלושים שניות כל כך הרבה נקודות!" (מה שמעמיד אותו באיזור ה 732 - ).
הציקלופ הקטן אומר לי "אז זהו שלא, דווקא עלו לי עכשיו הרבה נקודות ואני אסביר לך למה". עשיתי פרצוף של "זה הולך להיות מעניין...", והוא הסביר.
"אם היית רק זיון בשבילי, אז לא היה אכפת לי איך את מתלבשת, אבל בגלל שאני רואה פוטנציאל לקשר רציני, אז זה חשוב לי".
בשלב הזה התכלו כל מאגרי השנינות שלי ונותרתי ספיצ'לס לחלוטין. מ' ברגישותו חוצת גבולות אינטר-גלקטיים הבחין בכך ומיהר להרגיע אותי: "אבל קטנה שלי, מתוקה שלי, קטנה שלי, מתוקה שלי.... אל תתבאסי. אנחנו ניקח אותך לקסטרו ונקנה לך בגדים".
מכיוון שהמילה אנחנו בהקשר שלי ושלו התחילה סדרה של עוויתות בלתי רצוניות אצלי מיהרתי להשיב: "תקשיב, אם אנחנו כבר בקטע של כנות, אז... נראה לי שניפרד כידידים" (תרגום לקורא המתקשה: ידידים? ידידים? צ'ילבות לעולמי עד! מעטפת אנתרקס אני אשלח לך!!!)
מ הסכים בהכנעה, לא לפני שביקש נשיקה על הלחי. מסיבות כלשהן, שאין לי שום דרך לשחזר אותן, החלטתי למלא את בקשתו האחרונה, ואז הוא השתמש באחד הטריקים הישנים בספר הדרכה לבוגרי בי"ס יסודי - הזיז את הראש כדי שאני אזכה למפגש עם השפתיים שלו!! איזה קינוח מצויין לדייט נפלא.
מוסר השכל? תעשו לעצמיכן טובה וקנו הליכון.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
