מאז שנולדת הזמן נוזל בין האצבעות. בין החתלה להנקה, בין הכלים בכיור והמיילים במחשב, בין בתי קפה, לביקורי חברים הימים טסים לי, ואתה לא מפסיק להשתנות. אמנם עדיין מריח כמו לחמניה שהרגע יצאה מהתנור, אבל עם כל יום שעובר אתה נראה פחות גור ויותר תינוק אמיתי. בינתיים נוספים לך שדרוגים – אתה יוצר קשר עין, אתה עוקב במבטך אחרי המובייל, ואתה כבר לא מפחד מהמים באמבטיה. אם להאמין לסבתא שלך אתה כבר מחייך, ואם להאמין לאבא שלך אתה כבר מחזיק את הבקבוק לגמרי לבד.

אתה פרי אהבה, אבל בואו נודה – אתה פרי של הרבה דברים. אתה פרי של צעדות ארוכות בשדות, ושעות ארוכות מול המקלדת. אתה פרי של ריבים והשלמות, של צעקות ושל שירים. אתה פרי של מרק עוף, של פופ קורן ושל גלידות וניל פצפוצים. אתה פרי של ציפייה, של עצב, של התרגשות וגם של 26 שעות צירים. בחודש וקצת שאתה בעולם הזה כבר למדת לגלות שהמציאות מורכבת מחלב מתוק אבל גם מגזים מייסרים, ממגע עוטף ומחיתולים רטובים, מרגעים מחובקים ומרגעים של לבד. אין שחור או לבן בעולם, ילד שלי, יש מליון צבעים.

הגעתי אל האמהות בלי ציפיות, או הצהרות, או תוכניות מסודרות. רק כמה השערות עמומות של איך זה יהיה ואיך זה ירגיש. איכשהו, למרות שלא היתה לי שום תמונה בראש, עדיין הצלחתי להיות מופתעת. מופתעת מאיך שהאמהות מרגישה כל כך חדשה, ועדיין כל כך טבעית. מופתעת מאיך בכל יום שעובר אתה נהיה גם יותר מוכר, וגם לא מפסיק לחדש. מופתעת מהסבלנות שיש לי אליך בימים ובלילות, ומחוסר הסבלנות שלי לחכות ליום שבו תצחק אלי בקול, תאמר אמא, תרוץ בגינה.

יש מקומות שאני מרגישה שנהייתי אמא מהקלישאות – אני תופסת את עצמי לפעמים מדברת בלשון רבים, אני מגלה שכואב לי כשכואב לך, אני מוצאת את עצמי מסתכלת עליך ישן ומתמוגגת, אני מדברת אליך בקול תינוקי, אני מציפה את החברים שלי בעשרות תמונות שלך, אני קוראת "כל הכבוד" כשאתה מפליץ, ואני משוכנעת בלי צל של ספק שאתה התינוק הכי יפה בעולם.

יש גם מקומות שאני מפתיעה את עצמי. גיליתי שאני פחות חרדתית ממה שחשבתי שאהיה, שאין לי שום בעייה להשאיר אותך כמה שעות בלעדיי, שאני סומכת על כל העולם ואחותו שיחזיקו אותך בבטחה, שאני לא מחליפה לך בגדים כל שתי דקות, שאין לי שום ביקורת על איך שהאבא המדהים שלך מתפעל אותך, ושהקקי שלך לא מריח לי בכלל כמו שושנים אלא יותר כמו מפגע תברואתי. אתה מבין קורן, גם להיות אמא זה סיפור מורכב ורב גוני, לא רק להיות תינוק.

כמה שאני שמחה שבחרת דווקא בנו להיות ההורים שלך. זה מראה שאתה באמת נשמה מיוחדת, שלא לומר אמיצה במיוחד. בגיל יומיים אבא שלך כבר עשה לך תרגילי אקרובטיקה, בגיל שבוע אמא שלך כבר סחבה אותך לבתי קפה. עברת כבר בין עשרות ידיים, השתתפת כבר בג'אמים מוסיקלים, ותקשרת כבר בסקייפ. אולי בחרת אותנו כי גם אתה, כמו שני ההורים שלך, שונא להשתעמם.

למרות שאנחנו בטוחים שאתה גאון ועילוי, אני מניחה שאת הברכה הזאת לא תבין עד שתגדל קצת. בכל זאת, אני רוצה לאחל לך כל מיני דברים. שתסלול את דרכך, ותיתן ללבך להוביל אותך, גם אם השביל שלך יהיה שונה משלנו. העיקר שתלבש סוודר. שתגדל להאמין שהעולם הוא מקום בטוח, הוגן וטוב. שתחיה חיים של יצירה, של הנאה, ושתמיד תתבל את הכל בהומור. כי כבר אנחנו יכולים להעיד שאתה תינוק מצחיק להפליא.

אוף. אני סקרנית כבר להכיר את האדם שיגדל ממך, ואת ההורים שיגדלו מאיתנו. בטח אמצא את עצמי רודפת אחריך עם סנדוויץ', מרגלת אחריך בפייסבוק, או משתמשת בביטוי "אמרתי לך" בהקשר כזה או אחר. בטח אעשה מליון טעויות, הרי ילד ראשון הוא תמיד שפן נסיונות, אבל אני מקווה שבדבר אחד אצליח – לגרום לך להרגיש אהוב, וראוי לאהבה. וכמובן, אני מאחלת לך שתמיד תהיה קורן – מבריאות, משפע, ומשמחה.

אמא שלך.