תמיד כשההורים שלי מגיעים לביקור, אני נכנסת לכוננות ספיגה. התגובה האינסטינקטיבית שלי היא להכניס מייד את כל הנעליים מתחת למיטה, ואז לנסות ולדחוף את כל הבלגן אל תוך המגירה הכי קרובה. זה לא שאין לי סיבה. ההורים שלי, לא רק שלא מסוגלים לאחר לשום מקום אלא גם מקדימנים סדרתיים. מזמן כבר למדתי שאם הם אומרים שיבואו לביקור בארבע, הם יתקשרו כבר בשתיים להגיד שהם בגלילות ושאפשר להרתיח מים.

אבל מאז שעברתי לגור עם סבסטיאן גיליתי שפשוט לא נשאר לי מה לעשות לפני כל ביקור כזה. סבסטיאן כנראה מחביא בתוך השושלת ההונגרית המפוארת שלו גם כמה גנים ייקים, מה שאומר שהוא רוחץ כלים בתור תרפיה, מקפיד שהשטיח יהיה תמיד בזווית הנכונה ומסדר את הספרים שלו לפי נושאים (במקרה שלו, אגב, זה הכרחי, בהתחשב בכמות הספרים שיכולה למלא ספרייה ציבורית ממוצעת).

אבל למרות הפדנטיות הזאת שלו, שמשלימה בצורה נפלאה את הנטייה שלי לפזר את חפציי באופן אקראי ברחבי הבית (ואם באמת תיתקלו בנעל בית שמאלית אנא הפנו אותה לכיווני), יש צורך בתמיכה תחזוקתית, או במילים אחרות: בעוזרת בית. תמיד חשבתי שכשיהיה לי מספיק כסף להעסיק עוזרת דו שבועית, ולא אוכל יותר לתלות את כאבי הגב שלי בעשיית ספונג'ה, איכות חיי תשתפר ללא היכר. אולם המציאות, כמו שתמיד מציאויות נוטות להיות, אינה פשוטה כל כך. מסתבר שמציאת עוזרת בית היא משימה קשה יותר מהכנסת עשרים פילים למכונית סמארט, ומאז שנכנסנו ביולי לדירה הספקנו להחליף כבר שמונה עוזרות בית, and still counting...

ואם אתם לא מאמינים, להלן הפירוט:

עוזר מספר 1 – העוזר המיתולוגי

העזר כנגדו של סבסטיאן במשך שבע שנים טובות ומאושרות היה דן. דן היה איש נאמן לעבודתו, שלקח את עניין הניקיון בתור פרוייקט אישי. הוא היה מהיר, חרוץ, וקפדן, והחזיק בתפיסת עולם מדוייקת על סוג החומרים שצריך להשתמש בהם, על סוג כפפות הניקוי ואפילו על סוג המסיכה שהוא שם על פניו. ואז, ביום בהיר אחד, דן אסף את חפציו וחזר לגאנה. הפרידה הייתה קשה, ושבע השנים (והעוזרות) הרעות החלו...

עוזרת מספר 2 – העוזרת ההולכת ופוחתת

אישה אסרטיבית, מקסימה, ובעלת יכולות ניקוי נפלאות, שהתחילה את הקריירה בלנקות חמש-שש שעות תמורת 200 שקל גלובלי, כולל הכל. ואז, באופן עקבי, הצטמצמו חמש השעות לארבע, ואז לשלוש, הכל תמורת אותם 200 שקלים. נפרדנו כידידים.

עוזרת מספר 3 – העוזרת האובר-סנסיטיב

קאטי, שהומלצה בחום ע"י הדיירים הקודמים, הגיעה עם הבעה מעוררת רחמים כבר מהיום הראשון ונקטה בשיטת ניקוי חדשנית של: אחד כן, אחד לא. מרצפת אחת מנקים... על השנייה אפשר לדלג... מארון אחד מסירים אבק... על השני אפשר כבר לוותר. סבסטיאן, שהוא ללא כל ספק אחד האנשים החביבים בתבל, ניסה לגשש בעדינות ושאל אותה אם יש אפשרות שבפעם הבאה היא תישאר ליותר שעות, כדי להספיק עוד דברים. קאטי נעלבה עד עמקי נשמתה וצעקה עליו: "מה אתה מנסה להגיד? שאני לא מנקה טוב?" וניתקה בחמת זעם את הטלפון. לא עזרו הודעות ההתנצלות הנואשות של סבסטיאן במשיבון שלה. קאטי מעולם לא השמיעה שוב את קולה.

עוזרת מספר 4 – העוזרת המבריזנית

אחת הפיליפיניות האחרונות במחוזותינו. באה, ניקתה להפליא, וגרמה אושר רב לסבסטיאן. בפעם השנייה היא ביטלה בגלל כאב ראש. בפעם השלישית היא לא טרחה אפילו לבטל. הלאה...

עוזרת מספר 5 – העוזרת הטירונית.

בשלב הזה כבר נואשנו מהמלצות של חברים והחלטנו להיעזר בסוכנות מקצועית. שילמנו את מיטב כספיו בידיעה שלפחות עכשיו נגיע אל המנוחה והנחלה והבית יהיה נקי כמו תחת של תינוק אחרי החלפת חיתול (זה בהשראת האחיין החדש...). הגיע נטלי, בחורה שטוענת שהיא בת 25 אבל נראית בת 16. לנטלי הייתה מין קונספציה, ששטיפת רצפה היא ניגוב קל שלה עם סמרטוט רטוב. לסבסטיאן הייתה קונספציה שונה במקצת ולכן גם הרומן שלנו עם נטלי הסתיים בטרם עת.

עוזרת מספר 6 – העוזרת הקומוניקטיבית.

יסמין פרצה בדלת כרוח סערה, ומייד הדביקה לשנינו נשיקה מצלצלת על הלחי. מהרגע הזה התחיל שטף של מילים במהירות ממוצעת של 600 לדקה. יסמין הייתה שואלת שאלות, עונה עליהן, מתווכחת עם עצמה ופולטת שלל הגיגים פילוסופים (ב-פ דגושה יש לציין) לאוויר העולם. מצד אחד זה לא היה באמת רלבנטי אם היית מקשיב לה או לא. מצד שני הזמזום התמידי ברקע מנע ממך לעשות כל דבר שדורש ריכוז, מאמץ מנטלי או שלווה בסיסית. בנוסף הייתה ליסמין נטייה לשבור חפצים ואז להחביא אותם בפינה נידחת של הבית (כן יסמין, מצאנו בסוף את מנורה), להכות בספרים היקרים של סבסטיאן בברוטאליות, ולשפשף את השולחן במרפסת עד זוב עץ. לאחר תקופה העסקה ארוכה יחסית, של פעמיים רצופות, אמרנו גם ליסמין שלום ולא להתראות.

עוזרת מספר 7 –  העוזרת המאיימת.

ריקי קנתה את ליבי בסיפור חיים מרתק, אבל פחות קנתה את סבסטיאן ביכולת הניקיון שלה. האיטיות שלה הייתה מדהימה, ומידי פעם היה נדמה שמרוב שהיא איטית היא מנקה ברברס. סבסטיאן התייאש ממנה כבר בהתחלה ולא הזמין אותה שוב. אבל הקש ששבר את גב הגמל היה כשהיא השאירה לנו הודעה במזכירה שהיא פשוט מתכוונת להגיע אלינו למחרת וזהו. שיחה בהולה הסדירה את תוכנית ההתנתקות גם ממנה.

עוזרת מספר 8 - שודדת הנעליים.

במבטא צפרוקאי היא נכנסה לחיינו, עשתה עבודה לא רעה בלבד ודרשה שנלווה אותה במעלית כי היא פוחדת. באותה הזדמנות היא נעלה בלי היסוס את נעלי הבית שלי, וכאשר אלה נרטבו לחלוטין (במחשבה שנייה, אם אתם מוצאים את הנעל השמאלית תשמרו אותה לעצמכם) החליפה אותם עם נעלי הספורט החדשות שלי. מצד שני, בימים קשים כאלה אסור להיות קטנוניים, ולכן היא מגיעה, ממש מחר, לביקור שני רצוף. הבאה מנוחה ליגע??