| |
אני נגה, מכורה לחיבוקים, לחידות ולחברים. בריאה נפשית כ -70% מהזמן (אחריות לשנה) ומאמינה שמספיק חיוכים יוכלו לשנות את העולם.
|
כינוי:
נ ג ה בת: 46
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הוסף מסר | 8/2003
רק בהודו
החיים נכנסו למין שגרה מענגת של תרבות השאנטי במיטבה. מכיוון שאני מניחה שלא ממש מעניין את הקוראים מה אכלתי לארוחת הצהריים (אבל אם במקרה זה כן - אז פאלאק פאניר זאת המצאה אלוהית!!) הרשו לי לשתף אתכם בכמה עובדות מעניינות שגיליתי על הודו.
בתור חובבת ידועה של שיאי גינס, גיליתי שהודו מפגינה נוכחות מאסיבית בין דפי הספר.
קודם כל, ישנם בסביבות 330 מליון אלים ואלות אינדיים. בהודו יש גם את תעשיית הסרטים הגדולה ביותר ("בוליווד" אוכלת את הוליווד בלי מלח). הצוואה הארוכה ביותר (104,567 מילים) נכתבה על ידי הודי וגם הקצרה ביותר (2 מילים - "הכל לבני"). הודו מתהדרת גם בהישגים מתימטיים כמו המצאה הטריגונומטריה (כל תלמידי התיכון ידעו מעכשיו את מי להאשים) והמערכת הדצימלית המתועדת המוקדמת ביותר (כן, אני יודעת שזה מעניין את הציפורן של זרת רגל שמאל שלכם - אבל תתנו לי להתבטא!).
שדה התעופה הלא צבאי הגבוה ביותר (3256 מ') שוכן בleh שבצפון הודו. גם רציף הרכבת הארוך ביותר (833 מ' - כמעט כמו הרציפים של איינשטיין) הוא הודי למהדרין. אם כבר מדברים על זה, רכבת הודו היא המעסיק הגדול ביותר בעולם - 1.6 מליון עובדים.
ולקינוח - ראמזן עלי מדלהי מחזיק את השיא של הספרות (או שמה לומר עיצוב שיער) - 1200 לקוחות מאושרים ב- 102 שעות. דגל הודו מתנוסס גם על גבי השיא של איזון על רגל אחת (65 שעות ו 50 דקות) והשיא בזחילה (1400 ק"מ). גם השיא בלחיצת ידיים (31,118 אנשים ב- 8 שעות)שייך להודי ואם בסלט חפצה נפשכם, הודית מחזיקה גם בשיא לחתיכת ירקות (964 ק"ג ב - 130 שעות).
הדברים המעניינים ביותר יקרו לכם אפילו אם תשבו יום שלם באותו מקום. הישבן שלי, בתור דוגמה מקרית, מכבד בנוכחותו את מסעדת הג'יפסי קינג שבבאגסו. אחרי שיצרתי קשרים עם סוניל, בעל המקום, וכל המשפוחה (הודים, כמו ישראלים באים בחמולות), סיגלתי לעצמי מנהג של להתנחל שם במשך שעות ולהציק לכל מי שנכנס.
שם פגשתי את ריצ'ארד, אירי אשר בא להשתקע כאן למשך שש שנים. ריצ'ארד בא עם אשתו ננסי ושלושת הילדים הבלונדינים שלהם. הוא סיפר לי איך הוא כבר שנים מסתובב בעולם, עוזר לאנשים במצוקה. לכאן הם הגיעו כדי להקים בית יתומים, לעזור לילדים חולים (ריצ'ארד רכש במשך השנים השכלה רפואית לא פורמלת אך נרחבת) ולעזור בפירוק וניטרול נשק בנפאל (ואם מסתכלים ממש חזק אפשר לראות את ההילה סביב הראש שלו).
הילדים שלו (מעבר לזה שהם נראים כמו פרסומת מהלכת לשמפו ולשמחת חיים) הם הילדים החברותיים ביותר שראיתי, חסרי מבוכה וביישנות. את יכולת הנתינה הם כנראה ירשו מאמאבא - הבת הבכורה למשל (סילבר בת ה- 7), ויתרה בשבוע שעבר על הברביות שלה לטובת ילדה מקומית.
בג'יפסי קינג פגשתי גם את ללי, בחורה מספרד, דוברת אנגלית קלוקלת (אבל כשבאמת רוצים לתקשר, לא זה מה שישבור אותנו), שעוסקת בגננות (such as פרחים, עציצים ושכאלה) ובשיאצו, מה שהוביל להחלפת טיפולים (ידעתי שהיה שווה ללמוד מסאז תאילנדי) (בסדר שושנה, תקבלי גם כשאחזור...)
גם שיחות עם הנזירים המקומיים יכולות להיות מרתקות (אם למשל הם דוברים שפה נוספת חוץ מהינדי), כמו טנזים וסאפו שישבו איתי אתמול לצ'אי וסיפרו לי על חיי הנזירות (לי אישית זה נשמע כמו כלא בפקיסטן אבל אני מניחה שלהם זה גורם אושר). חוץ מזה החלטתי להרקיד אתמול את ההודים עם היפ הופ ישראלי ואתם צריכים לראות כמה מהצעדים של אג'ו בן ה- 17 - היישר ל MTV!
בקיצור, כל דקה ובכל מקום קורה משהו מעניין, רק צריך לפתוח את העיניים ואת הלב.
יום הסטורי הגיע, ואבא שלי שלח לי בדיחה מצחיקה במייל (ושלא קשורה למחשבים או מתמטיקה) (כן כן...ילדות עשוקה...). זה הולך ככה:
בלונדינית אחת התקשרה לחבר שלה בהסטריה ואמרה לו: "קניתי פאזל חדש ואני לא מצליחה להרכיב אותו!!" החבר שואל אותה מה אמור לצאת מהפאזל והיא עונה: "לפי העטיפה זה אמור לצאת ציור של תרנגול גדול". הוא מגיע אליה הבייתה, מוצא אותה מתייפחת מעל שולחן מלא בחתיכות קטנות.
הוא לוקח אותה הצידה ואומר לה: "קודם כל תירגעי ותשתי כוס מיים. אחר כך אני אעזור לך להחזיר את הקורנפלקס לקופסה..."
ולנ.ב. שלט מקסים שראיתי פה:
smile is the shortest distance between two people
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
