כינוי:
נ ג ה בת: 46
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הוסף מסר | 8/2003
מי שמתבייש - מתייבש
פעם, לפני הרבה שנים, כשהייתי עוד בבי"ס יסודי (שביל באמצע, רווח בין השיניים ומודעות אופנתית לוקה בחסר) הייתי מהילדים עם הקול החלש-חלש, אלה שלא מדברים אם לא שואלים אותם ורוב הזמן מתאמנים בלעשות קולות של שטיח.
כמובן שהיו אירועים יוצאי דופן, כמו הארוחות המשפחתיות של יום שישי, בהן הייתי עולה על כסא ומתחילה לשיר (הכוסות בסרוויס של סבתא התנפצו זו אחר זו אבל אני סירבתי להבין את הרמז).
בכל אופן, בימים כתיקונן הייתי מהילדים שכותבים עליהם בספר מחזור "מים שקטים חודרים עמוק", שזאת דרך יפה יותר להגיד: "אין לי מושג מי זה".
מאז עברו כמה וכמה תהפוכות בחיי (השביל נדד הצידה, הרווח בין השיניים נעלם, ואני על בסיס שמות פרטיים עם רוב מוכרי חנויות הבגדים בחצי הכדור הצפוני), ולמדתי כמה שיעורים חשובים בחיים (כמו איך להכין תפוח אדמה במיקרו - תודה שושנה)
עם השנים התחלתי לנסות ולתקשר עם כל דבר שזז, וגם כאלה שלא (חברה שלי נכנסה פעם לחדר שלי והזדעזעה לגלות אותי מנהלת דו שיח מעמיק עם המחשב), ורוב הנסיונות האלה מבוססים על משפט חכם שמישהו אמר לי פעם. רוב הדברים שאנשים מצטערים עליהם הם דברים שלא עשו, ולא דברים שעשו.
כשיוצאים מנקודת ההנחה הזאת מבינים שבעצם אין שום דבר להפסיד אם מתחילים לדבר עם מישהו חדש. רוב האנשים שאני מכירה לא נושכים (לא כולל את שושנה) ורובם גם שמחים להכיר אנשים חדשים בנסיבות נורמליות (לא כולל התנגשות רכבות, נפילת בורסה, או משחק כדורגל של מכבי חיפה).
עוד משהו נפלא שגיליתי (זהירות - קיטש), הוא שכל אדם מביא משהו בחיים שלנו ולא משנה אם מדובר על זקנה טיבטית, ילד בן 3, או זה שעושה איתך מילואים. מכל אחד אפשר ללמוד משהו (ידעתם שאפשר לעשות פירה מתפוחי אדמה שהוכנו במיקרו??)
הבעייה היא שגם אם אנחנו כבר חדוריי מוטיבציה להכיר אנשים, לפחות כמו קבוצת "פאואר רינג'רס" בקייטנת מוצקין, הדרך מהרצון לביצוע חסומה לפעמים בכמה מכשולים קלים כמו גמגום, שיתוק, בלאק אאוט או סתם חוסר יציבות מינורי.
החדשות הטובות (חשבתי פעם להקים עיתון רק של חדשות טובות אבל זה כבר סיפור אחר) הן שכישורים חברתיים הם כישורים נרכשים. בסה"כ זה כמו לרכב על אופניים. כמובן שמשפט שנאמר ע"י מישהי שמעולם לא היו לה אופניים (ילדות עשוקה, כאמור), סובל מבעיית אמינות קלה. מצד שני, גיליתי שיש לי רק שלוש בעיות ברכיבה על אופניים: 1. לעלות עליהם 2. לרדת מהם 3. לסוע בקו ישר. חוץ משלושת הדברים השוליים האלה אני מצויינת.
כשאתה מטייל לבד אין לך את הפריבילגיה של להיות ביישן, ואם אתה לא רוצה לבלות את חייך בויפסאנה בכפייה אין ברירה אלא להתחיל ולהתאמן.
להלן שלושה תרגילים לקורא המתמיד. נא לתרגל שעה בבוקר ובערב (מי מושפע מהויפסאנה? מי?) ולאכול שן שום (זה כדי לאזן את עודף הסוציאליות).
תרגיל מספר 1 הידוע בכינויו "חייך - זה לא עולה כסף".
לפעולה הזאת, של עיוות קצוות הפה לכיוון האוזניים יש השפעה מאגית, מיסטית ואינטרדיספלינרית (סתם רציתי לדחוף את המילה הזאת. יום יבוא והיא אפילו תהיה רלבנטית). חיוך הוא דבר שחוצה גבולות, תרבויות, שפות.
לכלכלנים שביניכם, תחשבו על זה כמו אקט עסקי - כמה כבר דברים בחיים באים בחינם והופכים את כולם לעשירים יותר?
תרגיל מספר 2 - "העיניים הם ראי הנפש"
תסתכלו בעיניים. זה יפה, זה אמיתי, מחמם את הלב, ונותן לכם את האפשרות לוודא אם לפרנטר שלכם יש עדשות מגע.
תרגיל מספר 3 הידוע בכינויו "הצדעה היא אמירת שלום"
תנסו ללכת יום אחד ברחוב ולהגיד שלום לאנשים מולכם (עם חיוך!!). נכון, שליש מהם יחשבו שאתם משוגעים (למרות שאם אתם בתל אביב אז גם להיות משוגע זה חלק מהנורמה), שליש יתנו לכם יחס שווה ערך לאוויר, אבל לשליש האחרון תעלו חיוך על הפנים (ראה ערך).
תרגיל מספר 4 הידוע בכינויו "אתה מכפר סבא? מכיר את משה?"
נסו לפתח שיחה עם מישהו שאף פעם לא דיברתם איתו. ההוא בעבודה, ההיא מהמכולת. מפתיע לגלות לפעמים אילו אנשים מדהימים יש לנו מתחת לאף.
תשאלו שאלות שבאמת מעניינות אתכם (לא כולל "אז מה מידת החזייה שלך?"), דברו על נושאים שבאמת מעניינים אתכם (לא כולל את המשחק של מכבי חיפה), וחפשו את הקסם שבכל אחד. הוא שם.
מבזק עדכונים:
1. עדיין בבאגסו
2. סיימתי קורס תופים אפריקאים אצל שמואל (המלך!!)
3. עשיתי החלפות עם אריק שפתח לי בטארוט
4. פגשתי את כל החברה' שיצאו מהויפסאנה שלי, והורדתי בפניהם את הכובע (אחרי סדרה של חיבוקים ונשיקות כמו היו משפחתי האובדת).
5. כנראה ממשיכה לכיוון רישיקש.
6. שלום ותודה על הדגים
אני רוצה לנצל את הבמה שניתנה לי ( = שלקחתי לעצמי) כדי להרים כוסית לכבוד תומר וענת שהתחתנו אתמול.
אלף פעם כבר אמרתי לכם (מה שלא ימנע ממני להגיד שוב) - אני אוהבת אתכם כל כך, ביחד ולחוד. אני מאחלת לכם חיי נישואין מאושרים, ושתמשיכו להיות אנשים מיוחדים, חמים, שמחים, אוהבים, מתרגשים ומרגשים כמו שאתם.
שולחת לכם חיבוק ע-נ-ק-י מהודו!!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
