| |
אני נגה, מכורה לחיבוקים, לחידות ולחברים. בריאה נפשית כ -70% מהזמן (אחריות לשנה) ומאמינה שמספיק חיוכים יוכלו לשנות את העולם.
|
כינוי:
נ ג ה בת: 46
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הוסף מסר | 9/2003
over-sharing
אחרי חודש בהודו הגעתי למסקנה, שלא משנה כמה מגוונות השיחות פה, באיזשהו שלב הן מתכנסות לנקודה אחת - מערכת העיכול.
ציטוט לא מדויק מ"הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" אומר שאו שהאדם לא באמת נברא בצלם אלוהים, או שגם אלוהים מחרבן. מה שאומר שאין שום דבר טמא או פסול בחרא בכלל, ובלדבר על חרא בפרט.
כאן, בהודו, לקחו את התובנה הזאת 2 צעדים קדימה, ומאוד שכיח לשמוע ליד שולחן האוכל (למעשה: במיוחד ליד שולחן האוכל), שיחות שמדסקסות את כמות, תדירות ועוצמת היציאות היומיות.
מכיוון שאין כמעט קיבה שממשיכה לתפקד בצורה סדירה בהודו, אין גבול לגיוון, למילות התואר ולעולם המושגים והמטפורות שנבנה סביב הנושא. (קקי בונוס, קקי ג'וניור, בייבי קקי, שלושה קבבים, חלון הזדמנויות, מימי עד צמיגי, צמיגי עד מוצק, ועוד רבים וטובים...)
בכלל, כמות התעבורה האנושית שמאפיינת טיולי תרמילאים גורמת לכל סוג של מערכת יחסים להעלות הילוך. אין זמן לפתח שנים של עזרה הדדית, תמיכה בעיתות משבר, ובנייה של בסיס מוצק. אנשים יוצאים ונכנסים לחיים שלך בקצב מסחרר.
כתוצאה מזה אדם שהכרת לפני שעתיים הוא כבר מכר ותיק, אם הכרת אותו שלשום אתה כבר מנהל איתו שיחות נפש לתוך הלילה, ואם אתה יודע איך קוראים לו יותר משבועיים הוא כבר בחזקת בן משפחה לכל דבר.
זוגות שנוצרים בטיול מספיקים לעבור תוך שבוע סערת רגשות שנעה בין התאהבות מסחררת, לחיי זוגיות פוריים, לדרמות טלנובליות. אנשים שמטיילים ביחד מפתחים גינונים דומים, שפת גוף, ואוסף בדיחות פרטיות מכובד. רק שלשום מישהו אמר לטלי שהיא נעשית בלונדינית מיום ליום...
הדינמיקות האלה מרתקות, כאן ועכשיו, אבל גם במבחן הזמן. חלק מהאנשים הופכים לחברי אמת, חלקם ממלאים את התפקיד שיש להם בחיינו וממשיכים הלאה.
אבל מה שבטוח, שכולם מחרבנים.
פירוט תנועות אחרונות:
אני שמחה לבשר שהעיניים שלי חזרו לגוון הלבן המקורי, ושאני שוב מצליחה לזהות אנשים ברחוב (כשהתחלתי להגיד שלום לפרות זה באמת כבר היה מוגזם).
נפרדתי מהגנגס ועזבתי את רישיקש (ואת טלי  ) לטובת דלהי, תחנה זמנית בדרך לרג'סטאן (או במילים אחרות: שופינג שופינג שופינג).
לכל השבים והשבות מהודו - אני מעלה על הפרק את הדילמה, איפה חוגגים יומולדת ברג'סטאן? ( 3 באוקטובר, פרחים יתקבלו בברכה) (גם בלונים) (גם צ'קים)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
