במרחק מעט שעות טיסה, אבל אלפי שנות אור

ישנה ארץ בה אפילו הזמן הואיל לעצור

הגוף והנפש מתקשים להכיל

איך נחתו פתאום לתוך יקום מקביל

הודו חזקה ומציפה אותך מכל הכיוונים

בעיקר משום שהיא משקפת את מה שבפנים

ובדיוק כמו הנפש שאינה יודעת מנוח

היא מלאה בסתירות ומלאה בכוח

יש בה עוני וסבל שלא יתואר

חולי צרעת ישנים על כבישי עפר

משקיפים אל מקדשי הזהב שמעבר לכביש

ועל הנחיל האנושי אשר לגאניש מנחה מגיש

סקאלה שלמה של צבעים וריחות

אלילים, מנהגים, אנשים ושפות

שמש מול מונסון, מדבר מול גבעה פורחת,

מזרח מול מערב, כפר מול עיר מתפתחת.

היא לא מתפשרת ולא עושה הנחות,

רצית הודו? קבל גם חרא של פרות

רצית הארה רוחנית ונפש רגועה?

קבל גם מקלחת של מים קרים ושרותיי בול קליעה.

וקבל בעיקר אוסף זכרונות

של הרי ההימלאיה, של מקדשים וארמונות

של פוג'ה על גדות הגנגס, של תפילות ושל שיר

של צ'אי, מלאי קופתא ופאלאק פאניר.

של הפרות של דלהי, של הגמלים של רג'סטאן,

של הנהון הראש ההודי והלחלוטין לא מובן.

של הנהיגה המטורפת, של הצופר המתמיד,

של הכאן ועכשיו - בלי עבר או עתיד.

חודשיים ומחצה עברו ביעף

ואני חוזרת לארץ, למירוץ המטורף

עם קצת יותר שקט נפשי, ועם בטריה טעונה

עם חשבון בנק מקרטע, אבל נפש עשירה

כי דווקא במדינה עם מצב כלכלי אנוש

אתה מבין שמה שבאמת חשוב בחיים, לא עולה גרוש.

אבל לא צריך לרוץ ולהזמין כרטיס טיסה עוד היום

כי את הקסם הזה אפשא למצוא בכל מקום.

אז בסיומה של תקופה, ושל מסע טעימות

אני אומרת להודו שלום, אבל גם בהחלט להתראות