לפעמים עושה רושם שהעולם שלנו נברא עבור זוגות, ושלאנשים שלא חולקים את יצועם עם בן זוג קבוע אין פה זכות קיום. שיחת היכרות שגרתית כוללת בדרך כלל שאלות על הלימודים, העיסוקים, התחביבים שלי וכמובן המספר הנוסף: "יש לך חבר?". התשובה השלילית גוררת אחריה בדרך כלל הרמת גבה מיידית וסריקה לחיפוש פגמים גופניים כמו זנב, קרניים או עיגולים סגולים על גב היד.

אין לי זנב, קרניים או עיגולים סגולים, ולכן השאלה הבאה היא תמיד: "איך את מסבירה את זה?", בדרך כלל בוריאציה חנפנית כלשהי כגון "איך זה שלבחורה חכמה/יפה/מוכשרת כמוך אין חבר?" שהיא תרגום ישיר של "אז מה לא בסדר איתך?"

אז ככה: אני, נגה, רווקה בת 25, בלי חבר. מסמך אנושי מזעזע.

לא תמיד הייתי כזאת חריגה חברתית, ולמעשה במשך שנים רבות הייתי מונוגמית סדרתית, וחוויתי מספר מערכות יחסים ארוכות ועמוקות. לכל אחד מהאקסים שלי שמורה פינה חמה בלב, ובשנים האלה למדתי המון על עצמי כבן אדם, על זוגיות, ועל אימפריאליזם (אף אחד לא האמין לאקס שלי, בחור חסון שמתנשא לגובה 1.93, שהוא מקבל כל לילה נמק ביד שמאל מהנסיון לאזן את עצמו על עשירית המיטה שהשארתי לו).

אבל בשנתיים האחרונות, השיא האישי של מונוגמיה עומד אצלי על 5 דייטים, ומערכות היחסים הזוגית העיקרית בחיי היא עם שושנה (המכונה בפי כל "אשתי"), וגם את זה אנחנו עושות בשני חדרים נפרדים.

להורים המקסימים שלי אני מוסיפה אי אילו שערות שיבה ככל שהקשר ביני ובין התמסדות הולך ומתאדה. השעון הביולוגי שלהם מתקתק כמו מטרונום ובמקום לנדנד לחופה הם החליטו לקצר תהליכים ולהתחיל לנדנד לנכדים. למרות זאת אבא שלי ממשיך להשתעשע ברעיון וכשאני מתקשרת לפלאפון שלו יש צלצול מיוחד - מארש החתונה (hint, hint...)

באשר לאמא שלי, היא התקשרה אלי מבוהלת בשבוע שעבר לספר לי על כך שחברה שלה הייתה בהרצאה על פאנג-שווי (סידור הבית על פי עקרונות הוליסטים). המרצה נתנה דוגמה מזעזעת של בחורה רווקה בת 25 (למישהו יש דה ז'ה וו?) שעברה על החוקים האלמנטרים של האנרגיות הקיומיות והצמידה את המיטה שלה...  לקיר! (הקהל מתבקש לעצור את נשימתו בבעטה)

"ו...?"

"ונזכרתי שהמיטה שלך גם ליד הקיר. בגלל זה את לבד"

"א-מ-א, אין לי שום כוונות להזיז את המיטה כדי למצוא חתן!!"

"לא התכוונתי שתזיזי... אבל אולי רק תחליפי בינה ובין הארונית?"

"א-----מ------א!!!!!!"

"טוב, אל תזיזי. .... אבל.... אולי רק כמה סנטימטרים??"

חוץ מזה, אם הייתה תחרות היצור המשודך בתבל, אין ספק שהייתי לוקחת את אחד המקומות הראשונים. אין לי מושג אם לקחת את זה בתור מחמאה, או שאולי מישהו הדביק לי שלט "נואשת" על הגב, אבל לפחות פעמיים בשבוע אני שומעת את המשפט "אני רוצה להכיר לך מישהו". הכל כמובן ממטרה טובה, בהנחה סמוייה שלא טוב האדם לבדו, ושאם אין מישהו שיסבן לי את הגב במקלחת אז אני לא יכולה לחייך מכל הלב.

נכון, גם אני יוצאת לדייטים, וגם אני כמו כולם, רוצה מתישהו אהבת אמת, שלושה ילדים ורולר בליידס. אבל בזמן האחרון מתגבשת בי הידיעה, שמופרך ככל שזה נשמע, זה בסדר גם לרצות להיות לבד. בלי לתת דיווחי תנועות אחרונות לאף גורם (חוץ משושנה כמובן), בלי לתמרן בין זמן איכות זוגי לאלף ואחד הדברים אחרים בחיי, ובלי דרמות טעונות רגשית וחישבוני "מי אוהב יותר". 

זוגיות היא דבר מדהים (עד כמה שזכור לי בכל אופן), ויש אלף ואחד דברים טובים שאני יכולה להגיד בשם הרומנטיקה (כן, עם כל הציניות יש בי צד שמוווופי שלא מבייש טלנובלה סוג ד'). החיבור האמיתי עם מישהו, החברות, החום, הביטחון, השיתוף . בשם האהבה נכתבו כבר ספרים שלמים, נלחמו כבר מלחמות רבות, ונאכלו כבר הרבה ספגטים ברוטב שמנת פטריות. 

אבל יש מסעות שצריך לעשות לבד, ועם כל האהבה והתודה שאני רוחשת לבני זוגי לשעבר, השנתיים האחרונות בהן הסתובבתי סולו בגלקסיה, לימדו אותי ובנו אותי כאדם יותר מכל דבר אחר. (בתוספת התובנה שזה נורא נחמד שמישהו מחבק אותך בלילה אבל אין כמו לישון באלכסון).

הידיעה הזאת, שאני לא חצי בן אדם שמחפש את החצי השני, אלא אדם שלם בפני עצמי. הידיעה שאני יכולה להסתובב בעולם וגם פה לגמרי לבד, וכמו חתול, ליפול תמיד על הרגליים (ולהשאיר שערות בכל מקום). הידיעה שאני יכולה להיות אני, בלי פשרות, בלי התגמשויות, בלי זיופים.

החורף אמנם מקרטע השנה, אך הוא בהחלט עומד בפתח ומבקש תשומת לב. בדרך כלל זאת תקופה בה כל מה שמתחשק לי זה לשיר singing in the rain עם מישהו אהוב מתחת מטרייה. דווקא עכשיו מתחשקת לי מטרייה שלמה לעצמי (בתנאי, כמובן, שהיא גדולה וצבעונית, ושאף נהג לא יתיז עלי מים).

מותר?

קישורים:

כדי שתזכרו שאתם אף פעם לא באמת לבד...

חטיפות בידי חייזרים

פאראווב אינדקס המכיל אתרים העוסקים בתופעות פאראנורמליות, כגון קונספירציות, חייזרים, רוחות ועוד

מפגשים מהסוג האישי - אתר הבית של סדרת הטלויזיה

חלונות ליקום - אתר שהוקם ע"י נאסא ומאפשר לחזות במצגי מולטימדיה מתוחכמים, שממחישים היטב את הנושאים. כמו כן תוכלו לשחק עם חייזרים ולקבל עדכוני מזג אויר על הירח

תוספת מאוחרת:

משפט של הפילוספית איין ראנד "על מנת לומר אני אוהב אותך, על האדם ללמוד תחילה לומר את האני".