אני רוצה קבל עם ועדה להגיד תודות רבות לענתי, שנתנה לי את הכרטיס שלה להופעה של דה לה גווארדה. ענת - זוהי אהבה אמיתית ולאות תודה אני רוצה שכל קוראיי היקרים יצעקו ביחד: תנו לי 'ע'!! ותנו לי 'נ'!! ותנו לי 'ת'!! ומה יצא?

למרות ששמעתי אי אלו ביקורות מאוכזבות, אני באופן אישי נהנתי מכל רגע, וצפיתי בקנאה רבה בחבורת המעופפים. פעם, לפני כמה שנים טובות, כשהייתי בעיר הקודש ושמתי פתק בכותל ביקשתי לעוף, ככה שמבחינתי זה רק עניין של זמן - אתם הרי יודעים מה זאת בירוקרטיה, אפילו שם למעלה. 

אז עד שיצמחו לי כנפיים, אני מתאמנת בקפיצות ממקומות גבוהים. האימון האחרון היה לפני כחודש כשניסיתי להביא משהו מהקומה העליונה של הארון. כמובן שמעצם היותי גמדה נאלצתי להיעזר בכיסא, מה שהסתיים בנחיתה אלגנטית על הרצפה (תוך כדי סלטה שבוודאי הייתה מזכה אותי ב 9.7 בסולם נדייה קומנצ'י).

לפני כן קפצתי באנג'י, שזה by far הדבר הכי מפחיד שעשיתי בחיים. בחיי שלא תכננתי (עדיין נשארו לי כמה רסיסי שפיות) אבל כשמישהו נותן לך קפיצה חינם, זה לא משאיר לך הרבה ברירות. עמדתי על הגשר בקווינסטאון, שהעובדה שהוא נמוך יחסית (53 מטר אם זכרוני אינו מטעני) רק מדגישה את אופציית ההתרסקות, ובעוד המדריך קושר לי את הרגליים הפנים שלי קיבלו צבע של שלג חג מולד. המדריך שאל אותי: would you like a taste of water? (תרגום: האם לשחרר קצת יותר את החבל כדי שתטבלי בתוך הנהר), ואני לתומי חשבתי שהוא מציע לי כוס מיים והתחלתי את הדיאלוג הבא:

"water will be nice, cheers!!"

(המדריך מתבונן בהפתעה)

"Are you sure??"

(לנגה נופל האסימון)

"oh.....that kind of water. ok... NO!!!"

(המדריך מעמיד את נגה על סף הגשר)

"ready?"

(נגה בפאניקה)

"can I have 60 more seconds? 30? something???"

(המדריך עושה מבט של "יש אנשים שלא נועדו לעשות באנג'י, לכי לחוג קרמיקה")

"you know, honey, it's not exactely a thinking sport. 5... 4...3...2...1... bungy!!!"

(נגה עושה את הדבר היחיד שאפשר לעשות כשמישהו סופר אחורה והרגליים שלך קשורות)

(נגה קופצת)

(נגה בהלם)

(נגה מגיעה למטה ומתחילה לעלות כמו יויו)

(נגה נזכרת שהיא בעיצומה של קפיצת באנג'י)

"AHHHHHHHHHHHHHHHHHHHH"

לסיכום: חווית הבאנג'י שלי בשתי מילים - never again.

בניגוד מוחלט, חווית הצניחה החופשית שלי (גם בניו זילנד, כמובן), השאירה אותי במצב של אופוריה מוחלטת במשך שבוע. המדריך נראה כמו מישהו שלקוח מקומיקס (כולל אוזניים קטנות של שטן שהיו מחוברות לו לקסדה) ואחרי שוידאתי שהוא עשה את זה בעבר קשרתי את גורלי בגורלו. היה מ-ד-ה-י-ם, הרבה פחות מפחיד מהבאנג'י (אולי כי הקרקע כל כך רחוקה שהיא נדחקת לזירת בעיות ה"כשנגיע לגשר נעבור אותו"), ואדרנלין בכמויות של חמישים מזרקים מערכות אב"כ.

ואם כבר בתמונות עסקינן - זה ה swing, עוד אחת מההמצאות הפסיכופטיות של הניו זילנדים (ככה זה כשאין מלחמות על הראש), והדבר הקטן באמצע שמנסה לעשות פרצוף אמיץ למרות שעוד שנייה הוא משתין במכנסיים - זאת אני:

בין לבין, תמיד אהבתי סנפלינג, רכבות הרים, וקפיצה למים ממקומות גבוהים (12 מטר זה השיא שלי, מה שהשאיר אותי עם סימנים שחורים על התחת וחוסר יכולת לשבת על משטחים קשים בשבועיים שאח"כ). אז אם מישהו שומע שם למעלה: התאמנתי, אני מוכנה ומזומנה, והגיעה הזמן שבקשה מספר 726352 קו נטוי 4, תתחיל להיות מטופלת שם, באגף הכותל.

בתודה מראש, נגה.