אתחיל ואזהיר שאני לא יודעת לצייר. לא יודעת. שלוש שנים מחיי (אמנם זה היה כשהייתי עדיין במידה חזייה B) ביליתי בבית ספר לאומנויות. הדבר העיקרי שלמדתי בשנים אלה (חוץ מלרקוד סלואו צמוד) זה שכל קשר בין מה שיש לי בתוך הראש ומה שמצוייר על הנייר בסופו של דבר, הוא מקרי לחלוטין. כנראה שבזמן שאלוהים חילק את כישרון הציור (ביחד עם כשרון הבישול ויכולות החנייה ברברס) אני הייתי בשירותים (אה כן, ביליתי שם גם כשהוא הציע לעשות הגדלה בשקל אחד לשלפוחית השתן).

אבל בעקבות הצעצוע החדש שנכנס לחיי, התוכנה של איתן (שיצטרך מתישהו להפריש לי אחוזים), וההחלטה להפסיק עם ה"הכל או לא כלום", ניסיתי את כוחי באי אילו שרבוטים.

זה מה יצא:

זה מהספר של ד"ר סוס: oh, the places you'll go

וזה משהו שחברתי טלי טוענת שיצא דומה לה. אני טוענת שהיא יותר סימטרית:

זה מצב העייפות שלי כרגע:

וזה דיוקן עצמי:

לילה טוף!