בלי להיות דרמטית ובלי לצאת בהצהרות בלתי הפיכות, אני לוקחת הפסקה, זמנית או תמידית, מחיי הבלוגספירה שלי. דקה לפני (בתקווה שלא דקה אחרי) שאני מתחילה למחזר את עצמי לעייפה, ושתי דקות לפני שאני מצטרפת ל"מכורים לאינטרנט אנונימיים", אני מתפנה כדי לבלות קצת יותר זמן ב"עולם האמיתי" (במילים אחרות: 3 שעות שינה בלילה אינן מספיקות לשימור כישורים קוגנטיביים נחוצים).

אז סיכום ביניים קצר שלא יקח יותר משלוש שורות: 8 חודשים, 17,000 ומשהו כניסות, 101 מנויים, 82 פוסטים, צחוק אחד או שניים, דמעה אחת או שתיים (שלי - מזמן הייתי צריכה להחליף את העדשות), וחיבוק וירטואלי ענקי.

רק כדי להסיר ספק - זה לא בלוג פיקטיבי, וכל מה שכתוב פה, למעט חזיונות שוא של המחברת, הוא אמיתי.

בטח אני אגיח פה ושם לכתוב משהו (אף פעם לא היה לי חוט שדרה), אבל בינתיים אריבדרצ'י.

אוהבת את כל מי שנכנס, את כל מי שהגדיל לעשות וקרא, את כל מי שהגדיל לעשות עוד יותר והגיב.
וגם את מי שלא.

הפעם אני אלנקק את עצמי (מגלומניות לשמה, אני יודעת...).
אלה הפייבוריטים שלי:

המדריך לטרמפיסטית בניו זילנד (כי פה בעצם הכל התחיל)

עניינים שבינו לבינה: טיפים לדייט ראשון, (וההמשך), על למה אני עדיין סינגלית, ועל המרחק בין מאדים לנגה.

ענייני השכלה ואינטלקט: על הפקולטה למדעים מדוייקים , והספרייה שלה, על איך אני מנסה לזייף אי-קיו, במקביל להתכווצות המוח שלי.

על ענייני טכנולוגיה וקידמה: מאבקיי האינסופיים עם המחשב, ומאבקי העבר עם האוטו. 

על נפלאותיה של תל אביב, והקפיצה להודו.

על הפחדים שלי, על התקוות, ועל החלומות.

ועל כל השאר - מצד שמאל.

תודה.