המהירות מהשטן, וגם משטרת התנועה של מדינת ישראל.

היה זה בוקר אופייני, בו כהרגלי לא הספקתי לשתות קפה (מה שגרם לסימני קריז בהתפתחות), לא מצאתי שתי גרביים תואמות (מי אמר שכתום לא הולך עם ירוק-צבאי?) ולא הצלחתי לגרום לשיער שלי להיראות כמו חלק מתרבות אנושית כלשהי. באיחור היסטרי, הזזתי את עכוזי אל עבר תחנת האוטובוס, שכבדרך חולפים על פני שלושה אוטובוסים כפולים של קו 25.  

בעודי מנסה להיזכר בפרטים מעומעמים על התפלגות פואסון של אוטובוסים והאם זה מעלה או מוריד את ההסתברות שעכוזי יקשט בחצי השעה הקרובה את ספסל התחנה (כן, אני מגעילה גם את עצמי לפעמים), הספקתי בדיוק לסוף של הירוק. או כך לפחות חשבתי.

גברת שוטרת חשבה אחרת, ולכן היא עצרה אותי, והחלה לרשום לי דו"ח על מעבר באור אדום. אני חייבת לחזור ולהבהיר - לא, עדיין אין לי אוטו. מדובר במעבר באור אדום של מעבר חצייה להולכי רגל.

אתם מבינים, עכשיו כשסוף סוף הצלחנו להגיע לשלום עולמי, לפתור את נגע הסמים של המדינה, לעצור את כל הרוצחים, האנסים, הפדופילים, והוונדליסטים, הגיע הזמן לטפל בפושעים האמיתיים. כן כן, גבירותיי ורבותיי, הגיעו ימים טובים, ואין לכם מה לדאוג יותר משחיתויות פוליטיות, מחזיקי נשק לא חוקי או כייסים - כולם כבר מוחזקים מאחורי סורג ובריח, ורק נשאר לפתור את הבעייה האחרונה של המדינה - ההארד-קור של העבריינים, עברייני מעבר החצייה.

ושלא תחשבו שלא ניסיתי את כל הטריקים שבאמתחתי כנגד השוטרת הכונפה (כמובן שהיא הייתה מכוערת, ראיתם פעם שוטרת תנועה יפה?) (סליחה, הטינה מדברת מגרוני), תחנונים, דמעה בזוית העין, נפנוף בתעודת סטודנט, אפילו ניסיתי לעשות לה עיניים בשלב כלשהו מרוב יאוש. כלום, נאדה, זילץ'.

כעבור עשר דקות, גרון ניחר, ומאה שקלים המגדילים את המינוס בחשבון הבנק, סיננתי לה שאני מקווה שלפחות מימנתי לה את המשכורת ובלב הוספתי "ואת התרופות". אני אומרת לכם, כשיהיה לי ילד, שיעשה מצידי אלף קעקועים, שיצבע את השיער בסגול, שיפתח קומונה בהודו ושיעשן נובלס. אבל אם הוא ילך להיות שוטר תנועה - אני מנשלת אותו מהצוואה.

משטרת ישראל

משטרת התנועה של ישראל

איך מתלוננים על משטרת ישראל?

almost human