תמיד כשאבא שלי רוצה לומר לי משהו חשוב, הוא מבקש ממני להטות את הראש 60 מעלות שמאלה, כדי לרכז את תאי המוח. אבל אז מייד הוא מתקן ואומר: "חמודה שלי, את חצי גאון! יש לך 70 IQ!".

בחיי הלא ארוכים כבר הספקתי לשמוע עשרות בדיחות על בלונדיניות (שאת חלקן אף הצלחתי להבין) ולזכות למאות הערות על הקשר בין מה שממלא את הקודקוד שלי לצבע של מה שצומח עליו. בשלב מסוים הבנתי ש if you can't fight them - join them, והחלטתי לנסות ולפתח כישורים שלא דורשים יכולות אנליטיות יוצאות דופן.

אבל אחרי שגיליתי שהקורדינציה העלובה שלי לא מאפשרת לי להיות אפילו מלצרית, ושהכשרון המוסיקלי שלי לא ישבור קופות אלא מקסימום כמה חלונות,  החלטתי לנסות לעבוד על המערכת ולאמץ טכניקות שיעזרו לי לעמעם את התדמית. ההצלחה אינה מבוטלת -  עכשיו כולם בטוחים שאני חכמה ורק אני ואבא יודעים את האמת...

חשיפה חד פעמית - עשרת הדברות לניפוח אינטלגנציה:

1. משקפיים:

תפקיד חשוב וכמעט בלעדי בהצלחה שלי בראיונות עבודה אני זוקפת לטובת הנטישה הזמנית של עדשות המגע לטובת המשקפיים. לא יאמן איזו מטאמורפוזה הן מחוללות במראה שלי (במיוחד כשנותנים להם לגלוש קמעה במורד האף ונועצים מבט חד ומבין מעליהם) ומוסיפות לי לפחות 30 IQ.

2. הנהון חכם:

כשאין לך מה לומר, או כשאין לך מושג על מה אתה אמור לומר את מה שאין לך מה לומר - אל תגיד כלום. במקום, הנהן בראשך תדירות ועשה פרצוף מתרשם (שזה כמו לעשות פרצוף של קולורבי - רק הפוך). אם יהיה לך מזל, אף אחד לא ישים לב.

3. ביטויים חכמים:

שימוש במילים כמו "כביכול" או "לצורך העניין" מוסיף לך 5 נקודות IQ בלי להתאמץ בכלל. רוב האנשים לא דואגים אפילו להשתמש בהן בהקשר רלבנטי ולכן אתה יכול כביכול לשבץ אותם לצורך העניין אחרי כל מילה חמישית. 

4. שימוש במילים לועזיות:

שושנה ואני מטפחות אוסף מכובד של ביטויים פלצניים כמו "אנקדוטה פרדוכסלית", "אינהרנטי" או "אינטרדיספלינארי". מידי פעם כשאחת מאיתנו מקבלת SMS ובו מילה אחת כמו "אדיוסינקרטי" (תופעה יחודית שאין שנייה לה, תודה דודו), היא יודעת ששוב למדנו משהו חדש בגן (והשאיפה האמיתית היא להגיע יום אחד לאות ב').

5. אומנות אמירת הכלום:

סובייקטיבית אפשר לבחון את הסוגייה הזאת לכל היבטיה, אם כי יש יתרון קונקרטי לחשוב על המובנים הנגזרים מהפוסט-מודרניזם, זה כמובן אם מוציאים מכלל הנחה את הבלה... בלה.. בלה...

6. שהייה במחיצת אנשים חכמים:

סעיף זה הוא בעירבון מוגבל, אם כי אני ממשיכה לדבוק באמונה שזמן איכות עם אינטלגנטים אמיתיים אולי יעביר לי משהו באוסמוזה. במקרה הכי גרוע אני לפחות אוכל לצטט משפטים נבחרים ולהרחיב את אוסף פניני החוכמה שלי.

7. עיתון הארץ:

לא, אני לא מתכוונת לקרוא אותו. קודם כל מכיוון שבאופן עקרוני אני לא קוראת עיתונים מחשש לבריאותי הנפשית (גישת בת היענה עובדת כאן, כמו גם באי-בדיקת היתרה שלי בבנק), אבל בעיקר בגלל שהוא כתוב באותיות קטנות שחורות, בלי ניקוד ובלי ציורים, ובנוסף לכל הצרות הוא כל כך ענק שאין שום דרך הגיונית לפרוש אותו בשירותים. אבל לא באמת צריך לקרוא את עיתון הארץ- מספיק ללכת איתו מתחת לבית השחי כדי להיראות אינטלקטואל מהשורה.

8. הזכרת אחד המושגים הבאים:

קוואנטים, קווארקים, אנטי חלקיק או ננס לבן. יש סיכוי לא רע שתיראו לשנייה כמו מדעני אטום. במצבי חירום אמיתיים נסו לומר קרינת רקע בגלי מיקרו או תנאים גבוליים כאוטיים. אם גם זה לא עובד שברו את הזכוכית ומשכו בידית האדומה.

9. ערוץ שמונה:

עצרו את הזפזופ פעם ביום על תוכנית אקראית וצפו בקפידה. אח"כ חפשו חלון הזדמנויות להשחיל את זה בשיחה. אם למשל הדיון הוא על מכוניות ירוקות אפשר להזכיר כבדרך אגב: "ירוק, זה מזכיר לי תוכנית שראיתי אתמול בערוץ שמונה, על דפוסי ההזדווגות של צפרדעים בדרום האמזונס".  על אותו עיקרון לכו ללפחות תערוכה אחת בשנה (אפרופו פוסט מודרניזם), צותתו למבקרים אחרים שבאמת מבינים באומנות, ותוכלו לנוח על זרי הדפנה לנצח. 

ואם שום דבר אחר לא עוזר....

10. הטו את הראש 60 מעלות שמאלה:

check this out:

מבחן IQ

יום הבלונדיניות הבינלאומי

בדיחות על בלונדיניות

אם הייתם מדברים איתי לפני שנה, הייתם מוצאים בחורה שהיא אנטי מוחלט לכל מה שקשור להיכרויות באינטרנט. תמיד חייתי תחת הרושם שאם מישהו מגיע למצב בו הוא מחפש את אהבת חייו במרחב הוירטואלי אז הוא כנראה נואש לחלוטין, או לחילופין, אחיו האובד של פרדי קרוגר.

אם תדברו איתי היום, תמצאו בחורה שהיא אנטי מוחלט לכל מה שקשור להיכרויות באינטרנט. אבל בין לבין, עברו הרבה מיים בירקון (ביחד עם חומרים מסרטנים, מיני פטריות, וכימיקלים מזדמנים).

בעזרת שכנוע של כמה מחבריי, ביניהם כאלה שאכן מצאו את בחיר/ת ליבם באמצע הצ'אט של תפוז,  החלטתי לפני כשנה להשתחרר מהקיבעון המחשבתי שנפל עלי, ולפקוח את העיניים אל פלאי הטכנולוגיה.

לשימוש במדיום הזה למטרות רומנים פוטנציאלים יש (כמו כל דבר בחיים)  יתרונות וחסרונות.

הייתרון הגדול בהיכרויות באינטרנט הוא אלמנט הסינון הראשוני: באתרי ההיכרויות הממוסדים יש לכל אחד מעין כרטיס ביקור, לפיו אפשר לעשות אלימינציה ראשונית של קהל היעד. לא רוצה חתיאר? אוהבת אותם בגובה של שחקני כדורסל? רוצה רק עורך דין? כמה קליקים ואת מקבלת חתך רוחב מדוייק של נסיכים פוטנציאלים, וחסכון משמעותי בזמן התחקיר הראשוני. את לא צריכה לבזבז דייט (וערב שלם הוא יקר ערך בעולם ה- time is money) כדי לגלות שבזמנו הפנוי הוא מאלף חזירי בר לריצות אלפיים, רק בדקי בסקציית התחביבים.

אלמנט נוסף הוא אלנמט האנונימיות: זה עובד לשני הכיוונים. יש באנונימיות הזאת משהו שמאפשר לנו לקלף חלק מחומות ההגנה שלנו, להיפתח אל הצד השני כמו רוצח בתא וידוי. מצד שני, לכי תדעי אם המשורר לעת מצור הוא לא ילדון מחוצ'קן בן 12.

שימו לב גם לאלמנט הסדר ההפוך: בדרך כלל אנחנו רואים מישהו, שומעים את הקול שלו ורק אז מקשיבים למה שיש לו להגיד. באינטרנט זה בדיוק ההפך. קודם מכירים את הביפנוכו, ונדלקים קשות, אח"כ מתלהבים מהקול הרדיופוני, ואז פוגשים את הציקלופ.

אלמנט קרדינלי מאוד (והצד הפולני שלי יאמר: מאוד מאוד") הוא אלמנט הבטיחות, או במילים אחרות - אל תלכי אליו הביתה.

מעשה שהיה כך היה. לפני כחצי שנה הכרתי את ע', בחור שנראה ממבט ראשון חמוד להפליא, בן טובים (איזה ביטוי פולני, בא לי להקיא מעצמי) ונעים הליכות (הייתי כבר בשוונג). ע' הגיע לאסוף אותי, נראה בדיוק כמו שאני אוהבת, והכימיה הראשונית פרחה.

הלכתי אליו הבייתה (mistake...big mistake), ישבנו אצלו בחדר ודיסקסנו ענייני פילוסופיה וגבולות היקום... הוא ניגן לי בגיטרה (זייף קמעה, אבל העיקר המטרה)... הכין לי קפה... היה ג'נטלמן מושלם. אני כבר עם חיוך של "אולי עוד יש גברים נורמלים ביקום" הולכת לשירותים (שלפוחית שתן קריזיונרית). אני חוזרת מהשירותים. הבחור... שוכב על המיטה... עם .... תחתונים!!!

במשך שלוש שניות וחצי עמדתי קפואה כאשת לוט וניסיתי לשחזר באיזה מהמשפטים שלי רמזתי לו למשהו בסגנון (כאשר הגעתי למסקנה הבלתי נמנעת: none!! שום רמיזות, שום מגע פיסי למעט לחיצת יד הכרותית אחת בהתחלה), ואז זרקתי עליו את הבגדים תוך גמגום מאסיבי ודרישה בלתי מתפשרת שייקח אותי הבייתה. הבחור, ברוב רגישותו, ניסה להזמין אותי אח"כ לדייט נוסף.

בקיצור, דייט ראשון: לא אצלך ולא אצלו. טריטוריה נייטרלית.

בחיי שניסיתי לתת צ'אנס למדיום הזה, אבל גיליתי ש 100% מהדייטים הסתיימו בכישלון מוחץ. חלק מהבחורים התגלו להיות פסיכופטים, כמו אצן המרתונים שהטריד אח"כ בהודעות SMS אותי ואת חברותיי. לזכותו ייאמר שהכינוי שלו היה "דפקט על" במודעות עצמית ראוייה לציון. אחרים נפלו על חוסר אמינות (מטר שבעים זה דבר נזיל), וכמה גילו פער בלתי ניתן לגישור בין יכולת ההבעה בכתב ובע"פ.

אבל בדרך כלל, הבעייה היא שכשמסירים את ענן הוירטואליות נעלם גם חלק גדול מהקסם, והכימייה המופלאה שפרחה מתמוססת אל מימי המציאות. אפשר להשוות את זה לצפייה בסרט אחרי שקראנו את הספר. זה אף פעם לא אותו הדבר.

אז באופן רשמי אני גמלאית של הסייבר-דייטים, ועד להודעה חדשה, אני מקבלת אותם רק עם סוס לבן.  בשורה התחתונה אין כמו היכרות בסגנון האולד-פשן, בלתי אמצעית ובלתי ממוחשבת.