מכירים את הימים שבהם הטמפרטורה מדוייקת, האוטובוס מגיע בזמן, גלגלץ מצליח לשדרג את הפליי-ליסט,  ופשוט ברור שמשהו רע עומד לקרות? בדיוק ביום שכזה צלצל הסלולרי שלי ובניגוד למנהגי הפרנואידי, עניתי לשיחה לא מזוהה.

-נגה? (שמעתי קול של אשה, הבנתי שגם הפעם זה לא רוצח סדרתי, והייתי מרוצה.)

-מדברת (עניתי בחיוך)

- מה שלומך? (שואלים לשלומי! לאנשים אכפת ממצב רוחי, כמה נפלא!)

-מצויין! (נסחפתי בהתלהבות לא מוסברת)

- מדברת ורדה מהבנק (החיוך נתקע בחיקוי עלוב של עודד מנשה, ואחר שינה מגמה וצנח כמו היה רצפתו של אולם וורסאי)

- אז כנראה ששלומי פחות מצויין ממה שחשבתי...

מסתבר, גבירותי ורבותיי, שכסף הוא מושג עליו פועלים כוחות פיסיקלים. בתור התחלה, למרבה תדהמתי כסך אינו בא יש מאין (הקהל מתבקש לעצור את נשימתו בפליאה עמוקה). לקח חשוב נוסף הוא שהוצאות הגדולות מההכנסות גוררות תוצאת לוואי של האות "ח" שמופיע ממש ליד מה שאמור להיות היתרה שלי, וכמו שגברת ורדה הנחמדה הסבירה לי, ה "ח" הזה אינו קיצור של "קבלי חיזוק חיובי ושיהיה לך יום נפלא" אלא משהו יותר קרוב ל "כמה חבל שנאלץ לשלוח אלייך את אנשי ההוצאה לפועל".

עם כל התובנות החדשות האלה התהלכתי במשך יומיים, תוך כדי התבכיינות מאסיבית לכל האומללים שהזדמנו לטווח הראייה שלי, ומחשבות מעמיקות על איך מזייפים שטר של 1800 שקל.

יומיים אחר כך גיליתי שמינוס של 1800 שקל זה באמת לא נורא כל כך. ההארה הזאת הציפה אותי תוך פתיחת מכתב רשמי שבו התנוססה לה על דף ורוד ואופטימי הודעת עיקול. השיעור הבא שלמדתי הוא שחוק ההתיישנות אינו חל על חובות לביטוח לאומי, ובנוסף ל-1800 השקלים שאין לי, אני חייבת עוד כ-5000 שקל לאנשים שיום אחד ישלמו לי קצבת זקנה. אחרי שמחה רגעית ("יופי! זה אומר שהם עיקלו לי את המינוס?"), הבזק חרדה ("רגע, הם עוד יעקלו לי את הנעליים!") ובלאק אאוט מתימטי ("כמה זה 5000 ועוד 1800?") הגעתי לשלב בו היה עלי להתמודד עם הבעיה.

ניסיתי לתקוע את הראש בחול, עד שנזכרתי שאני גרה במרכז תל אביב והחול היחידי שיש פה זה בתי השימוש הציבוריים לכלבים. ניסיתי להוציא את הדולרים מתחת לבלטות, עד שגיליתי שלבעוט בבלטות לא מכאיב בכלל לבלטה וכן מכאיב לבוהן. ניסיתי לבכות. הפתרון הגאוני לא איחר לבוא ושלחתי את סבסטיאן לקנות לי כרטיס חיש גד. זכיתי בארבעים שקל, מה שהשאיר אותי רק עם עוד 6760 שקל להשיג. שקלתי ניקוי רחובות, שקלתי זנות, שקלתי לארגן מסע התרמה כלל ארצי. ואז החלטתי לעשות את המעשה הבוגר. התקשרתי לאבא.

אבא, כמו תמיד התגייס לעזרתה של הבת הסוררת וחסרת הכישורים הפיננסיים ונתן לי הלוואה ללא ריבית, ולטווח זמן לא מוגבל (גיל 70?). אני מלמלתי "תודה" בקול רפה והרגשתי כמו ילדה בת 16 שמבקשת כסף לגלידה (יקרות הגלידות בימינו...). עם הגיבוי הזה הלכתי לביטוח לאומי, הזלתי דמעה, מחקתי ריביות וקיבלתי 12 תשלומים עם הרבה ריבית.

עכשיו כמו שאני רואה את זה יש לי כמה אופציות. האפשרות הראשונה היא  להצטרף למגמה האופנתית האחרונה - להתפשט ולהצטלם לאתרים מפוקפקים באינטרנט. האפשרות השנייה היא לנצל את מומנטום המזל של החיש-גד ולזכות בלוטו. אם גם זה לא ילך נשארתי עם האופציה האחרונה:

למצוא עבודה.

לוטו