שגיאה במערכת.

אחרי שפניתי בקריאה נרגשת לאמא, והפצרתי בה שוב ושוב שאני רוצה MP4.

היא נענתה לבקשתי ועשתה את הלא יאמן, היא קנתה לי MP4! אמג. זה היה יותר מפתיע מהסוף של השמיניה! (שאגב, אני לא רואה. :| רק, אם במקרה אחותי רואה.. ואין לי משהו יותר טוב לעשות.. כןכן.)

באותו רגע, הייתי המאושרת באדם. אבל מכיוון שאני סופר-מאגניבה שמרתי על איפוק. פחות-או-יותר. P:

אחרי שבמשך שעתיים מיינתי והעברתי את מיטב השירים שלי למכשיר הקטן והשימושי הזה, הלכתי לחדר והאמפי נפל.

נפל, ומת. כןכן, לא עברה יממה לפני שהספקתי להרוס אותו.. (איזה יממה,  עברו ארבע שעות.)

אז ביום למחרת ניגשתי לאמא שלי וסיפרתי לה, היא כמובן צעקה עליי שאני לא אחראית, והיא לא מבינה למה היא קנתה לי את האמפי בכלל. בין כל הצעקות האלה היא התחילה לצעוק על עצמה. ואני חייכתי והנהנתי.. הדרך הכי טובה לצאת מצרות. (:

לפני שלושה ימים האמפי חזר מתיקון. אצבעות החמאה שלי לא פישלו גם הפעם והספקתי לשבור אותו. שוב.

אמא איימה שאם אני אשבור אותו שוב היא תוריד לי את הראש. ומכיוון שאני רוצה לחיות העניין שמור בסוד כרגע.

בכל זאת, יש לי הרבה תוכניות בקרוב- להוציא ת.ז, למצוא עבודה, לחדש דרכון, לטוס לפולין, לסדר את החדר, לעשות מבחנים ובגרויות ואי אפשר לעשות את כל זה שמתים. צ'ק צ'ק צ'ק.

כנראה שאני והאמפי פשוט לא מנט טו בי.

נו מילא, אני אשרוד.

שי שרימפס- אצבעות חמאה.