שגיאה במערכת.

כמו הרי הגעש בגואטמלה, כך יחסיי עם אמא שלי.

הלחצים והכעסים הרבים שנוצרים בפנים, בתוך כל אחת מעיתנו, רוצה לצאת ומוצא לו נקודות שבירה.

משם פורצת הלבה AKA הרגשות.

ועכשיו, הגיעה התפרצות.

התפרצות בסדר גודל שהחריבה את פומפיי.

אמא העיפה אותי מהבית, ותודה לאל שיש לי את אבא.

אבל, אבא יכול לשגע אותי. ואני לא מתכננת להיות כאן יותר מידי. גם ככה אני מספיק משוגעת, ע"פ דבריה של אמא, ויופי דו, אני הולכת לקבל טיפול.

שיאו, שי בחליפת משוגעים. זה בטח מה זה יקפיץ את הכניסות בבלוג. (:

-אני שוחה בלבה שלי-

וכמובן, המראה ששברתי ב31.8 נזכרה שהיא מסמנת על הרעות הצפויות לבוא.

בשישי שעבר-שעבר נשדדתי באכזריות (חה!) ><". גנבו לי את הארנק והפלאפון וכמובן שקינחו בלהשאיר את התיק שלי זרוק על האסלה בשירותים של הבנים.

ועכשיו יש לי טלפון, עם אותו מספר. אז תתקשרו ואני אוסיף אותכם או משהו.

או שתפעלו בשיטת פז, תשלחו הודעה -"אני פז." ואני כבר אשמור את המספר ><"

Upset Kitty.

 

 

נתראה עוד שבע שנים.

 

 

עריכה- עוד ביום שרשמתי את הפוסט אמא ביקשה שאחזור. =\

ככל הנראה, מחר אחזור לאיזה יום-יומיים.. הבית של אבא עושה אותי חולה. (באמאשלי, אני הולכת לבצפר ומרגישה טוב, חוזרת לאבא ומרגישה זוועה.)

 כוסאמחטק.