אני אוהבת אותו.
אין שום צל של ספק.
מה אני אוהבת? מה לא.
אני אוהבת את החיוך שלו, במיוחד כשהוא מחייך בזכותי. אני אוהבת את התלתלים שלו וכשהוא קם עם אפרו. אני אוהבת לקום לידו, למרות שאנחנו אף פעם לא קמים בזמן. אני אוהבת את העובדה שהוא מתחשב ויודע מה אני אוהבת, אני אוהבת כשהוא קונה לי דברים במיוחד, כי אז אני יודעת שהוא חשב עליי במהלך היום. אני אוהבת להרגיש אותו, את המגע שלו, את החיבוקים שלו, את הנשיקות שלו. אני אוהבת כשהוא מעביר בי צמרמורות.. הוא כ"כ טוב שרק מלחשוב עליו יש לי צמרמורות.
אני אוהבת כשהוא מורח לי משחה על הטראגוס, אני אפילו אוהבת כשהוא מכאיב לי בטראגוס בלי כוונה, כי אז הוא מחבק ומבקש סליחה ואני מרגישה שאכפת לו. אני אוהבת את הפנים שלו, את הגוף שלו, את הבטן, הידיים, הגב, האף, השפתיים, העיניים.. כשהן מסתכלות עליי.
אני אוהבת שהוא בוכה סתם פתאום לפעמים, אני אוהבת גם כשהוא גורם לי לבכות, כי אני מעולם לא הייתי כזאת רגישה. אני אוהבת להזכר ברגעים טובים, ויש כ"כ הרבה שאני לא יכולה להפסיק לחייך.
אני אוהבת אותנו, אולי אני נאיבית, אבל אני באמת חושבת שאנחנו משהו מיוחד. אני אוהבת לפחד מאיתנו, ככה אני בטוחה שזה משהו גדול.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
