נשלחתי לסמינר של יומיים, הכנה למסע לפולין.
זה באמת היה מעניין, ושינה לי הרבה בצורת המחשבה. אמאבא והרבה אנשים, לא מבינים למה אני רוצה לטוס, אבל כמו ששירה אמרה בסיכום הסמינר, אני חושבת שאנחנו חייבים את זה לניצולים ולנו.
זה לא נקלט, באמת שלא. אני לא מבינה איך זה קרה ולמה..
איך עולם שלם נותן לדבר כזה לקרות, איך זה קרה שפתאום זה לגיטימי לירות ביהודים באמצע הרחוב? למה אף אחד לא התנגד?
דאמ, אני הולכת לאיבוד בכל פעם שאני נכנסת לנושא הזה.
אני בן-אדם יחסית נורא הגיוני ואני נוטה לחפש את ההיגיון בכל הדברים. ובמלחמה הנוראית הזאת, אין כל היגיון.
ולנאצים לא היו רגשות? הם לא היו בני אדם?
המדריך שלנו אמר שהנאצים הפסיקו עם היריה לבורות ושאל אותנו למה נראה לנו שהם עשו את זה, העלנו את כל הסיבות ההגיונית והקרות. ומדבר אחד התעלמנו, מהרגשות של הנאצים- הם לא היו מסוגלים להתמודד עם זה יותר.
יופי, -הם- לא היו מסוגלים. באמת נחמד מצידם, נמאס להם לירות אנשים לבורות אז הם פיתחו את תאי הגזים. כפרעליהם.
אז הם היו בני-אדם, הם לא נולדו בני 40-30 עם מדים של SS, הם נולדו בדיוק כמוני וכמו כל יהודי. ויש להם כליות, ריאות, כבד, טחול ולב. יש להם לב.
אז איך בנאדם, כמוך וכמוני מסוגל לקחת נשק לידיים ולהתחיל לירות באנשים על לא עוול בכפם?
חוששני שלעולם לא אבין.
-קרדיט ללילו המדהימה על הצילום.-
שרימפס.