רוקדת עם מילים

מה יותר תנין - ירוק או ארוך?

ירוק, כי זה גם לרוחב.

כל כך פשוט?

כן.

ומי יותר, טננבוים או ארד?

ארד, כי אולי הוא  כבר מזמן לא בין החיים, אבל סמליוּתו של היגון על ההקרבה האולטימטיבית מצד מיטב בחורינו, ביחד עם כל אותן עדויות חדשות, הם אלו שקובעים.

לא נכון, טננבוים, כי אומנם ייתכן ששלח את ידו בעסקאות הקשורות לגידולים חקלאיים שנויים במחלוקת ואולי אפילו סחר בנשק עם גופים כאלו או אחרים, אבל בכל זאת הוא חי וקיים וגם אלוף משנה במילואים.

אבל לארד שברו את הרגליים וגם חלפו כבר כל כך הרבה שנים.

אז מה, לטננבוים הוציאו את כל השיניים ואת הלקח של הזמן הנכון והעיתוי המתאים, כבר השכלנו להפנים ממקרי העבר.

מים מעצם טבעם, נטחנים להם לאט, בעצלתיים, אך לעולם לא משנים את צורתם ובינתיים, כפות המאזניים מתנדנדות להן כמו המטוטלת של אדגר אלן פו: למטה, למעלה וחוזר חלילה, כשהקירות מתקרבים וסוגרים על אלו המחשבים את קיצם, קדימה, כאן ולאחור ודבר פרט לבור שחור, טחוב ועמוק איננו ממתין לאלו שנדחקים הצידה, מחוץ לדיון הציבורי, מה שהופך כמובן את כל האמצעים לכשרים. התקשורת היא כלי עבודה ודעת הקהל מתחבטת, כמו הייתה מריל סטריפ, היא סופי, של וויליאם סטיירון ושל אלן ג'י פאקולה, בבחירתה הבלתי אפשרית, כאילו שבכלל יש לה אפשרות וזכות השפעה. שמא נעניק לנסראללות את פרס נובל לשלום והם יתנו לנו בתמורה את רון? רגע, פרס נובל עדיין לא בידינו. טוב, אולי את דיראני נציע לתת בעבור אלחנן, ביחד עם עוד 400 עצירים פלסטינים, סורים ולבנוניים, בשביל לקבל גם את חטופי הר דב, מתים או חיים. ומה עם גיא חבר? גו פיש. לך לדוג עוד קלף מהקופה. פעם חשבתי שאנשים הם יותר מקלפים במשחק שמנוהל ע"י מוחות מעוותים, היום אני כבר לא בטוחה.

אתמול בלילה נסעתי בשדרת האקליפטוסים החשוכה, זו שמובילה לגשר אריק. שועל נעמד לו באמצע הגשר. היה חושך גמור. נעצרתי בחריקת בלמים והוא מיאן לתת לי לעבור. הוצאתי את הראש מהחלון. אמרתי לו: סליחה שועל, אתה בא לכאן לעיתים קרובות? תגיד, ירדת הרגע מצפון הרמה? אם ככה, אולי ראית חייל מבולבל עם משקפיים, שהלך לאיבוד בסביבה בערך לפני שש שנים ועדיין טרם נקבע הערך שלו בחוקי המשחק הגדול של הקלפים? הלא אתה יודע, שועל, כל בני האדם נולדו שווים, אך יש כאלו שהופכים שווים יותר, תלוי בערך המספרי בו הם מסומנים ובחוקים שמשתנים בהתאם לנסיבות ושלל גחמות אנושיות. בוא הנה, שועל, יש לי בבגאז' של המכונית ג'וקר קצת מהוה, שאהיה מוכנה להחליף בתמורה לכל פיסת מידע. השועל הגיר מלוא הפה ריר למולי ולא ענה. ומה שועלים שכמותו מבינים בגעגוע, מיקוח ושלמונים על חייהם של אלו אשר אהבה נפשך ובעד אלו שמסמלים את אשר נלקח ממך, שלא בצדק, כלאום וכאומה?

כנראה שמאומה.

מוזר שאנחנו בוחרים לכנות בני אדם, אשר בסה"כ נוהגים באנושיות מוקצנת, בכינוי "חיות". מבחינתי, לגשר יקראו מעתה "גשר שועל" ולצומת הבא אחריו "צומת חזיר", איפה שפעם ראיתי חזיר בר חוצה את הכביש, בלא להרע בכלום לגרביל שדידה לתומו בשוליים, כשהוא לבוש במדים המאפיינים את בני מינו. ומה בכלל גרביל עושה באמצע הלילה בגליל, במקום להיות בסביבת גידולו הטבעית – במדבר?

וודאי הוא מאס בלהיות חית המחמד של בני האדם, קם וברח משביו.