רוקדת עם מילים

 - שמייקל ג'ורדן ישמור, איזו הזנחה ועזובה. מה זה ארע פה? לינץ'? טבח? מלחמה? והיכן לעזאזל היא נמצאת, זאתי, בעלת הבית הנטשנית? טפי, חי נפשי, יש כאן ריח מוזר אך יחד עם זאת גם מבחיל. ברור שיש שלדים מרקיבים וגופות שורצות תולעה ורימה מתחת לכל פיקסל נישא ומאחורי כל לינק רענן. זוועה. אין מנוס מלהצטמרר באימה ולהכריז על מקום שומם ומעופש זה כעל אזור חופשי מהדיפנס של אלוהים.

טוב נו מספיק. הרי אני מבינה לבד שלא ממש אוכל להיתמם לי כאן אל תוך הסיטואציה הנוכחית בנון שלנטיות אופיינית מקסימה. לא. ללא ספק הפעם אין זה מתאים לפלבל בעיניים וירטואליות לעבר התקרה כמו מאומה לא קרה ולהתנהג כאילו אתם ולא אני הם אלו שהתפוגגו להם לפתע פתאום בדממה המהבילה. יאללה בסדר, בואו ותתקרבו. מוטב שנעשה את זה זריז וחד כדי שלא יביך או יכאיב יותר מדי. רגע, אתם בטוחים שאני לא יכולה סתם ככה להתממש לי הישר מחוץ לכחול (סו טו ספיק) ולהתחיל לשפוך לכל כיוון את הגיגיי הסתמיים והמפותלים שיעסקו בעניינים אשר ברומו, צדדיו ותחתיתו של עולם? לא? זה סגור? או.קיי. חאלס, אני נכנעת, הנה זה בא:

פתאום אני שוב כאן וזה מרגיש כאילו שהתעוררתי משנת חורף דובית ארוכה (תרתי, מחומשי ואינסוף משמע). מומנטו, יש לי עלים באוזן וזרדים בשיערות. הנה, עכשיו יותר טוב. ואולי אני חווה ברגע זה ממש את מה שקורה לציפור אחת קטנה בשעה שהיא נולדת מתוך האפר של עצמה. לא משנה, אתם מוזמנים למחוק את הדימוי המיותר. אתם יודעים מה, מצדי תמחקו את כל הדימויים שביקום ותישארו עם השקט, עם התוהו ועם הכלום, אשר רובצים להם תמיד לפני כל התחלה חדשה. אני מקווה שתסלחו לי (כולכם ביחד וכל אחד בנפרד) על כך שאני מכלילה אתכם בתוך איזה גוש בלתי מזוהה של קולות, מחשבות ופרצופים, אבל המקום הזה של אתם ואני היה חסר לי באופן שאני מתקשה להביע באמצעות פלרטוט מחודש עם מעבד התמלילים. תודה מכל הלב לכל מי ש.... וגם למי ש.... וכמובן גם לאלו ש....

אין לי שמץ של מושג מה הולך להיות פה בהמשך, אם בכלל וכמה או על מה. אני רק יודעת מה לא הולך להיות כאן, לדוגמא: אני לא אכתוב מדוע הלכתי או לאן (שעמום המחץ, תאמינו לי) וגם לא למה חזרתי (אלמנטארי ווטסון, זה פשוט אותו הדבר רק בדיוק להיפך) ותידבק לשוני לאפי אם העיצוב האפור המדכא הזה לא עף מכאן ברגע זה ממש.

היי, לאן נעלמה התמונה שהייתה בכותרת? לא משנה, ממילא הגיע הזמן לעשות אי אלו שיפוצים. מה דעתכם על רקע וורוד עם נקודות צהובות? תודו  שזה שווה מחשבה או שתיים. אני מקווה שאני אשכיל להתמודד עם כל הטכנולוגיות והחידושים שמטבע הדברים פשו באתר בהעדרי (הצצתי ונתקלתי כבר בכמה דברים מוזרים) ובכן, אנא חגרו את חגורות הבטיחות שלכם ואל תשכחו לוודא מיקום של הישג יד עבור מטפחות האף, הסמים הקלים ושקיות ההקאה האישיות שלכם.

מרגש אותי כמעט עד דמעות לראות ולחוש את האכפתיות ואת האהבה שמוקרנת אלי מבעד למילים של כל התגובות הנטושות מהפוסט האחרון. הו, איזה יופי, נראה לי שהמקלדת מתחילה לעשות סימנים שהיא מזהה אותי. עכשיו אפשר להתקדם. אז מה שלומכם, אנשים יקרים? נו תחבקו אותי כבר, חוצפנים!

פרצוף מיתמם בנון שלנטיות מקסימה