רוקדת עם מילים

אתמול הוא הסביר לי סוף סוף למה הוא מרגיש שהוא הגיע בלתי מוכן לחיים. הוא צמצם את עיניו לחרכי ירי של מבט ירקרק ואמר: "בכל הספרים ובסרטי הילדות, הרוע היה מתנקז לדמות בולטת אחת ולעוזריה המשניים. הרשע תמיד היה מחוץ לארון בריש גלי. לא בהיחבא, לא בבושה ולא בחדרי חדרים, אלא בגאווה! גם מפקד המטות המשולבים של הרוע בכבודו ובעצמו וגם חייליו, עד אחרון הטוראים שבהם, הקפידו תמיד להכריז על רשעותם כעל אידיאולוגיה ולנופף בה כדגל לפני המחנה שלהם. בתור המנון ייצוגי הם נהגו להשתמש בצחוק מרושע מתגלגל, שאפיין אותם במובהק (אהק קה קה קה קה קה.....) מעולם לא ריחפה אז הסכנה שמא נִטעה חלילה בזהותם ונשייך אותם לכוח אחר פרט לאופל. ואולם, למרבה הזוועה, גיליתי שבחיים האמיתיים לרוע יש פנים לגמרי אחרות. במציאות, מאחורי כל התעמרות אטומה ומעשה של נבלה מסתתרת דווקא תפיסת עולם שמתארת את עצמה כטובה, כמועילה וכמתקנת עוולות בעצם יישומה. חוץ מזה, לאן לעזאזל נעלם לו אותו צחוק לעגני והיכן מתחבאים להם החיוך חושף הניבים המדממים, ניחוח הריקבון והגופרית, הקול המתכתי (עם המבטא הבריטי, מזרח אירופאי, או גרמני), המסכה המעוותת והמפחידה, הצלקות, הזנב, הקרניים והקשקשים? איך אפשר לזהות ככה רוע חיצוני או פנימי? אני שואל אותך."

הוא השפיל את מבטו בעצבות ובהה בעיוורון בנמלה אדומה שצלעה על השטיחון האפור שלידו והתהלכה בנחישות לכיוון כוס הבירה שלו. הוא מעך אותה ללא משים בעזרת קוביית השש-בש שהיה עסוק בהשלכתה העצבנית מעלה ומטה ונאנח ארוכות כאילו עול העולם כולו רובץ על כתפיו. "אלו לא תנאים אופטימאליים לתפקוד" הוא רטן, כתפיו נשמטות ברפיון לתוך חולצתו.  "אתה צודק", אמרתי לו וקרסתי בבת אחת, גם בגלל החום וגם בגלל הלם ההכרה, לתנוחה של ישיבה מזרחית על המרצפות מולו, בסמוך לגופתה של הנמלה האדומה. שתקנו שנינו ואני הרהרתי שאכן חוץ מרוצחים סדרתיים נדירים ביותר כמו ריצ'רד רמירז, שכנראה באמת קרא יותר מדי קומיקס כשהיה ילד קטן ולא אכל מספיק ויטמין סי ופרוטאין, אף אדם אינו מצהיר במציאות קבל עם ועולם שהוא נציגו של הרוע עלי אדמות. להיפך, הרי מדהימים ומגוונים הם עד בלי די הכוונות הטובות והצידוקים שניצבים להם מאחורי העוולות היומיומיות ואלו שנרשמות בספרי ההיסטוריה לדיראון עולם.  

"חוצפה שכזאת", מלמלתי אליו ממורמרת ממקום מרבצי הקריר שעל הרצפה. "איפה שרדר, החשמן רשלייה, לקס לות'ר, השוטר ז`אבר, עוץ לי גוץ לי, Burton Badman, הקיו, השריף של נוטינגהם, דראקולה, ג'ייסון וורהיס, קפטן הוק ודארת' ויידר? לך תחפש אותם בנרות כשהם מתחבאים מתחת לכל אישה ואיש רענן, בעודם טורחים רבות בהסתרת כל הסממנים שמאפשרים להיזהר מפניהם. כל כך מוסווים הם ובלתי ניתנים לחשיפה מוקדמת, עד שאפילו הם בעצמם לא יודעים על השד הגר בתוכם. "באסה", רטנתי אז לנוכח פניו הנוגים והמשועממים. "אני דורשת שכספי יוחזר לי עם ריבית, הצמדה ופיצוי על התרמית ועל עוגמת הנפש". הוא הנהן לעברי בהסכמה והעיף בסנוקרת את הנמלה המנוֹחה לתוך שארית הבירה החמימה והדלוחה שנותרה בכוסו.

תמונה של זוג יונים. אוי לא, הם מתרבים. 

Take me to your leader, you inferior soldiers of evil