רוקדת עם מילים

הפרסומת של Yes עם "שיר אשיר בגשם", פשוט גדולה. אבל זו לא חוכמה, כי הפרסומות של Yes כבר מזמן הרגילו אותנו לרמה שלא עושה טוב לשאר הפרסומות הישראליות.

זכרו את: What with the pigeons?

הפרסומת של סלקום עם עופר שכטר ("אוףףף, מה ממתינה עכשיו?" "אל תענה")

מצחיקה אותי בכל פעם מחדש.

כן, כן, אני יודעת שזה מפגר, אבל אותי זה מצחיק.

הפרסומת לנקניקים של יחיעם, שהיא הומאז' לפורנו,

חביבה אומנם, אבל די סתמית, או כמו שאומרים בבית ספרינו:

אסוצייאציות למתחילים.

על BK אין לי מה להגיד שלא אמרו כבר קודם לפניי.

מידבק? וואלה, אז שימו קונדום.

גידי גוב – סתם!

צביקה הדר – לא שווה התייחסות.

כל הפרסומות למכוניות – לא עושות לי את זה.

בפרס זו שמעוררת בי הכי הרבה חלחלה, זוכה הפרסומת של עלית עם הקפטן שהיהלום של הקצה עלה לו לראש והילידים הנלעגים, הממהרים לרצותו. טעם של קולוניה קטנה. איכס, איכס, איכס!

בכיף הייתי עושה לו בקפה התורכי, הכה יקר ללבו, את תמרון המלצרית מ- Train spotting

(Eating out – נקמתה של אליסון, הסצנה שלא נכללה בסרט מחמת חמלה על רגשותיהם של הצופים)

ועכשיו תהייה: מישהו יכול לבאר לי מה בדיוק הוא האייטם שמפרסמת משטרת ישראל בתשדירים בערוץ אחד (אני והערוץ הראשון?  זה היה רק פיזי... ראיתי יורוליג... זו לא הייתי אני.... לא הרגשתי כלום... זה לא כמו שזה נראה...), שבאחד מהם נראה רובוט חבלני, כשהוא מפוצץ שקית חשודה ומתפרק לאחר מכן לחתיכות ובשני: מכונית אדומה תמימה למראה שחונה ברחוב, הופכת לאנימציה, חוזרת להיות אמיתית ואז מתפוצצת והכל ללא סאונד וללא הסברים. כאילו מה?!

אה, רגע, הבנתי לבד. וואו, זה עמוק,אתם מוכנים? משטרת ישראל מוחה על הקיצוצים בתקציבה ומשדרת איומים לבתי הנתינים הנידונים למוות בהתפוצצות.

הייתכן, או ששוב אכלתי רמדיה צמחית פסיכו-אקטיבית?

בכל מקרה, בפרסומות של ה- BBC  הייאוש נעשה יותר נכון וגם יותר נוח, כי השוטרים שם הרבה יותר מנומסים, בעיקר כלפי חתולים שנתקעים על צמרות העצים, או יענים שנמצאו משוטטות בגינות של השכנים.

והמלצה קטנה לסיום:

כל מה שרציתם לדעת על

ולא בגלל שלא העזתם לשאול, אלא פשוט כי לא היה לכם את מי.

גבירותיי ורבותיי, קבלו את בלדד השוחי – הלוחם בבוּרוּת.

בוּרוּת – תצלום אילוסטראציה, למצולמים אין כל קשר .