רוקדת עם מילים

בתור לקופה המהירה בסופר מרקט, הקופאית מכריזה שנגמר לה הכסף הקטן. סוף המשמרת. מי שיכול, שישלם בסכומים מדויקים, היא מבקשת. הבחורה שלפני מתנצלת, יש לה רק שטר סגול של חמישים והחשבון שלה הוא שנים-עשר שקלים ותשעים אגורות. "יש לך אולי כרטיס אשראי?" מגיבה הקופאית במיומנות לניצניו של המשבר. האשה הצעירה, במדי דיילת, שולפת כרטיס כסוף והקופאית שואלת: "לפרוש לך בתשלומים?" הדיילת מגיבה מוכנית: "לא, לא צריך" ואז מבינה את הבדיחה ומבקשת בחיוך: "כן בבקשה, אם אפשר בעשרה, ללא ריבית". "כרטיס מועדון?" מופנית אלי השאלה השגרתית, שמאז תקומתה של לובה על ידי האב המייסד טל פרידמן, לעולמים תישמע באוזנינו מעתה כפרודיה. "לא, תודה" אני עונה, משלמת ואוספת את שלושת הפריטים שרכשתי לשקית ניילון שקופה. ביציאה ניגשת אלי בחורה יפה מאוד עם שיער עד המותנים ומעיל פרווה ואומרת: "אני זוכרת אותך כשהיית שׁרה". "מה, באמת?" אני שואלת בהתרגשות מהולה במבוכה, "אבל זה היה כל כך מזמן, לפני עידן ועידנים", אני אומרת, חושבת שאולי היא מחליפה אותי במישהי אחרת. "לא נכון" היא משיבה לי, "רק לפני שלוש שנים ואני אפילו עוד זוכרת את המילים של שיר אחד שהיית נוהגת לשיר." "איזה שיר?" אני שואלת בסקרנות. זה מכבר דחקתי מהמדפים הקדמיים של ויטרינת התודעה שלי את שמות השירים שהיינו מנגנים, בכדי לפנות מקום לזיכרונות חדשים לשימוש יומיומי בהוויה הקיומית הנוכחית שלי. אני לטאת הקמיליון המושלמת, תמיד מצליחה להחליף צבעים ולהסוות רבדים של דמותי מפני עצמי. היא מקמטת מצח במאמץ ומתחילה לדקלם:
"כן, איכפת לי אם היא מביאה לי את האביב,
אבל לא איכפת לי מכלום,
היא מביאה את הגשם,
הו כן, היא מביאה את הגשם"
"אני לא מאמינה", אני צוחקת, "תרגמת את השיר She brings the rain מאנגלית?"
"כן" היא אומרת, "כל כך אהבתי את הביצוע ואת המנגינה, עד שהרגשתי צורך להבין מה בדיוק את שרה שם". "שיר ענק", אני מאשרת, "אם כי העמימות המילולית שם בהחלט שולטת". "אני אוהבת עמימות", היא אומרת. "כן," אני מסכימה, "יש את העמימות הזו שמריחה מאמירה כל כך אישית ואינטימית, עד שהכי קל להתחבר אליה ולהלביש עליה את מצב הרוח בו מתהדרים ברגע הנוכחי". "נכון", היא אומרת "ואני אוהבת גם פשטות מוסיקאלית והרבה אוויר בין המילים והצלילים, מה שמשאיר חלל גדול שקל להשתחל לתוכו ולהרגיש תחושה של הזדהות. כמו לחזור הביתה, אחרי שנים של נדודים". אני מחייכת אליה בהבנה. הסדרן של הסופר מבקש מאיתנו לזוז טיפה, כדי שיוכל לסדר את עגלות הברזל בשורה. "בסך הכל מדובר בארבעה אקורדים בשילוב כמעט הכי פשוט שאפשר לדמיין, אשר חוזר על עצמו בלולאה, ואיזה עונג הרמוני צרוף, ממש כמו התרחשות של נס קטן." אני ממשיכה להשתפך באוזניה "את יודעת,זה השיר שהכי אהבתי לבצע מכל שירי ההופעה. הוא הפיק ממני את המיטב שבי ובעצם, ממש הוציא את עצמי מתוך עורי, שזה לרוב המקום המועדף עלי ביותר לשהות בו". "בטח", היא מחייכת "כל מי שהקשיב לך, שׂם לב שאת כולך שם, כאילו נתפר בהזמנה למידותייך. נכון שאת כתבת אותו?" "לא", אני עונה, "מה פתאום, אני בכתיבת שירים בכלל לא מצטיינת. משאירה את המלאכה לגאונים בתמצות ולמביני העניין במשקל ובחריזה." "אז של מי השיר?" היא מתעניינת ואני מספרת לה: "אולי יפליא אותך לשמוע, אבל זהו שיר של להקה גרמנית, אם כי יש לי הרגשה שגם הם עשו גרסת כיסוי ולא המחיזו בעצמם את המקור, אין לי מושג, בכל אופן בעיני השיר הוא שלהם ויסלח לי אלוהי זכויות היוצרים. בסך הכל מדובר בפזמון די עתיק, מאי שם בשנות השבעים של המאה ההיא, זו שלא מזמן הסתיימה וכבר היא נראית מעורפלת מאבק הדרך שחלפה וכל כך, כל כך רחוקה. ללהקה קוראים Can והם עושים - או עשו, לא יודעת, אולי הם כבר מתים, נחנקו מהקיא של עצמם, או מהקיא של אחרים - שירים שנעים מסגנון אוונגרד, עד רוק אלטרנטיבי, פסיכדלי עם נגיעות של בלוז מהזן הכי מסורתי. מין ערבוב משובח שכזה". "אני אוהבת ערבובים", היא מכריזה, "זה הכי מעניין." "ברור." אני מהנהנת במרץ, "אין כמו ערבובים." אנחנו צועדות ביחד החוצה ממרכז הקניות. בפתח מסנן בחור אחד בזעם לעבר המאבטחת: "איך את מעזה להפוך לי את התיק? דווקא לי? תראי איך אני נראה. אני נראה לך מחבל?". "הוא צודק", אומרת לי האשה במעיל הפרווה, "צריך לעשות בכל קניון שתי כניסות, אחת לאנשים עם חזות אשכנזית והשנייה, עם גלאי מתכות וצוות ימ"מ בהיכון, עבור כל שאר בני האדם ". שתינו מתפוצצות מצחוק והאיש הממורמר נועץ בנו מבטי משטמה. אילו רק היו מבטים יכולים להרוג, להזיז הרים, או לפחות להוריד מעט גשם... בחוץ יורד מבול. השמש מציצה לפתע מבעד חור שנפער בתוך קרום העננים וקשת ענקית נפרשת מקצה היקום ועד אמצע הרקיע. אנחנו נפרדות לשלום ופונות כל אחת לדרכה.

SHE BRINGS THE RAIN / CAN

Yes, I care if she brings me spring
But don’t care about nothing
She brings the rain
Oh yeah, she brings the rain
In the dawn of the silvery day
Clouds seem to melt away
She brings the rain
Oh yeah, she brings the rain

She brings the rain, it feels like spring
Magic mushrooms out of dreams
She brings the rain
Oh yeah, she brings the rain
So men of yellow, grey disappears
Flying on the raven’s wing
She brings the rain
Oh yeah, she brings the rain

In the dawn of the silvery day
Clouds seem to melt away
She brings the rain
Oh yeah, she brings the rain

(G / A# / C / D)