רוקדת עם מילים

סבסטיאן הציע להדביק את עצמי מרסיסים, כי אמרתי לו שאני מאמינה שבכולנו דבקים רסיסי בוץ של זולתנו. "אפילו אצלך", אמרתי, "אם מחפשים כמובן בזכוכית מגדלת." והוא צץ עם הרעיון המגוחך שלו. אני לא מחפשת הגיון. לא בסבסטיאן וגם לא בגברים אחרים. אלה שבאים אלי עם הגיון צרוף, לא עוברים בי אפילו סף של אבחות חרב הוּניות במרוץ שלהם לכבוש את הונגריה מצד אחד ואת איסלנד מהצד השני. לכן, גם לא אמרתי לסבסטיאן שהרעיון שלו מגוחך. התייצבתי מולו בלבוש איסלנדי, גזור בחיטובי גוף הונגריים, עם שניצים סלובניים, עדיין מימיה הגדולים של האימפריה האוסטרו-הונגרית, וסבסטיאן נעץ בי מבט עוגב של הוני מגושם שזה עתה השתחרר מכלא רוסי, בלי שראה אישה כבר יומיים תמימים. "בואי נחפש דבק אמין", אמר סבסטיאן. "נעשה לך מהרסיסים דמות מתקבלת על הדעת. איזו דמות מתקבלת על הדעת את בוחרת לעצמך?" "בשליפה מהמותן וללא מחשבה מעמיקה", אמרתי, "נראה לי שדמות אשר מקבלת את עצמה כמות שהיא, תהיה הדמות הכי מתקבלת על הדעת, או שמא בדיוק להיפך? אני תוהה." לא יודעת למה אמרתי את זה. לבי פרפר כמו אפקט הפרפר מעל ליערות הגשם של האמזונס. לא רציתי לעורר סערה טרופית בלבו המפונק של האיש, שכבר הוכיח עצמו בכמה פינוקים שהדעת אינה סובלת, ולכן, כאילו בצפייה למלקות של שוט אנגלי בבית ספר של ילדים הומואים, נהניתי לשמוע אותו אומר – "בבקשה, לא. שיטוט מהיר בבלוגים יכול ללמד אותך שזו הסיסמה הכי נפוצה. לא מתקבל על הדעת שתחשבי על עצמך כמו כל התורות האמריקאיות בנוסח הודו. יותר מתקבל על הדעת שתרצי להיות מה שלא תהי לעולם." "אבל כמובן", עניתי בהכנעה של חזרה אל ימי הילדות, בהם מורה סר וזעף הניף כלפי אצבע גרומה בנוסח של אלוהים מיובש. "דמות שמקבלת את עצמה ללא תנאי ואיננה חווה סבך של קונפליקטים סותרים בינה לבין עצמה, תיחשד בעיני לעולמים כדמות בדויה מבית היוצר של תסבוכת הקונפליקטים האמיתית." ניגשתי אל סבסטיאן, ללחוש על אוזנו שאני אוהבת שהוא מדבר אלי בסגנון של חוסר אחריות, וסבסטיאן הסמיק, כמו דמות אפורה של דיקנס.

דמויות בדויות בדויות נוספות: 

ליאופרד הבדוי

קלמנית העצלנית אלופת הקפיצות

סבסטיאן - אילוסטרציה של בדיה

המנגינות של סבסטיאן