מניה סקלודובסקה נולדה ב-7 בנובמבר 1867 בוורשה שבפולין. היא הגיעה לפאריז בסוף המאה התשע עשרה בגיל 23, בעקבות אחותה ברוניה שעזבה לפניה את הבית כדי להיות סטודנטית אף היא בעיר הזרה והמרהיבה. מהר מאוד, בסמוך להגעתה לפאריז, היא עזבה את בית אחותה והחלה להתגורר בחדרים שכורים בבתים ובעליות גג שבאזור הסורבון, האוניברסיטה הצרפתית היוקרתית והידועה. כמה שנים קודם לכן, כאשר אחותה הגיעה לפאריז על מנת ללמוד רפואה, הייתה מניה חוסכת כסף בעבודתה כאומנת בכפר בפולין. הכסף שימש למימון הלימודים של אחותה. מאוחר יותר, בעת שמניה התחילה ללמוד בעצמה וברוניה הייתה כבר מתפרנסת ממקצועה, התחלפו התפקידים וברוניה הייתה מממנת את מחייתה של מנייה, בעוד שכר הלימוד של לימודי המדעים והפיזיקה שלה שולם בסיוע מלגה.
מניה סקלודובסקה הייתה אחת מתוך מאתיים ועשר נשים שחבשו את ספסלי הסורבון בינות לתשעת אלפים סטודנטים גברים שהרחיבו את אופקיהם שם ושקדו על קבלת תואריהם. באותם הימים הנשים הסטודנטיות נאלצו להיאבק בסטריאוטיפים שהיו עבורן בוודאי מקצצי מעוף ביותר, בנוסף לשאר המאבקים שהיו מנת חלקן של נשים בכלל והמטלות שהיה על סטודנטים לעמוד בהם בתחומי האוניברסיטה היוקרתית. בכתב עת צרפתי פופולארי מאותה התקופה, פורסם הקטע הבא שביקש לעסוק במאפייניה של הסטודנטית הממוצעת:"מה שמייחד את הסטודנטית הרצינית, שהיא כמעט תמיד זרה, הוא שאיש אינו מתייחס אליה ברצינות. אם נוהגים כלפיה בנימוס, עליה לראות את עצמה כבת מזל. הבדיחות על חשבונה הן לא תמיד סמל הטעם הטוב. הסטודנטיות עובדות בסבלנות רבה, כאילו עסקו בריקמה. לימודיהן מכערים אותן, הן נראות בדרך כלל כמורות בית ספר ומרכיבות משקפיים. בבחינות הן מדקלמות בדייקנות מעוררת כבוד את חומר הלימודים. לא תמיד הן מבינות את מה שלמדו". מניה הוכיחה מהר מאוד שהיא איננה סטודנטית ממוצעת, כאשר סיימה את לימודיה בהצלחה רבה כעבור שנתיים בלבד והייתה התלמידה המצטיינת ביותר מבין כל תלמידי כיתתה. לימים היא תהיה האשה הראשונה ללמד בסורבון ואף הרבה יותר מכך.
עוד בתקופת לימודיה, הכירה מניה את פייר, בעלה לעתיד, שהיה כבר פיזיקאי מוערך ונודע. לאחר שקיבלה תואר שני במתמטיקה היא חיפשה נושא לעבודת הדוקטורט שלה ובחרה להמשיך בנושא שהעסיק לפניה את הפיזיקאי הצרפתי אנרי בקרל. בקרל גילה כמסלול צדדי במחקר אשר בו הוא עסק באותה העת, שיסוד האורניום פולט קרינה מוזרה. בהמלצתו של פייר התמקדה מניה בחקר האורניום והחלה להתבונן בכל חלקיק ותרכובת שלו. בחיפושיה אחר חומרים פולטי קרינה, היא אספה כמות קטנה של עופְרַת אורניום (פיצ'בלנדה), חומר דמוי זפת שהוא הצורה הגולמית של מינרל האורניום בטבע. היא גלתה שעופְרַת האורניום פולטת קרינה בעוצמות חזקות בהרבה יותר מאשר האורניום הנקי. המסקנה שנבעה מכך הייתה שקיים יסוד נוסף או יסודות נוספים בתוך עופְרַת האורניום.
במשך שנים של ניסויים אינטנסיביים זיקקו מניה ופייר את העופרה וגילו שהיא מורכבת מכמה יסודות שונים, ביניהם שניים שטרם זוהו קודם לכן. לאחד היסודות החדשים הם נתנו את השם פוֹלוֹניוּם כמחווה לארץ מולדתה של מניה ולשני הם קראו רדיום. יסוד הרדיום פלט את הקרינה החזקה ביותר ובעתיד הם קראו על שמו את הקרינה הבוקעת מחומרים מסוימים והחלו לבסס את התיאוריה שלהם אשר גרסה כי ניתן לזהות יסודות חדשים באמצעות מדידת כמות הקרינה שהם פולטים. במאמר שכתבה, תיארה מניה את תגליותיהם כתופעה אטומית, תיאור שהיה בשעתו מבחינת ראיית הנולד, שכן אז עוד היו חילוקי דעות עזים בקרב קהילת המדע באם אכן מורכב החומר מאטומים, אשר חלקיקי היסוד שלהם הנם זעירים אף יותר. הרדיואקטיביות סיפקה, אם כן, מפתח להבנת החומר והניחה את היסודות לתחילת עידן הגרעין.
ברבות הימים החליפה מניה את שמה למרי. פייר בעלה, עזב את עבודתו על מנת לעזור לה בעבודת המחקר, אך הייתה זו היא שלחצה עליו לעשות זאת בנחישותה להוכיח לו עד כמה הנושא הוא חשוב. היא גם זו אשר חתרה אחר התוצאות המבוקשות בנחרצות אין קץ והתעקשה על חקר הרדיום, אפילו בשעה שפייר נטש את הניסויים המפרכים שלהם ושב לסייע לה רק בשלבים מאוחרים יותר. בשנת 1903 העניקה וועדת פרס נובל לאנרי בקרל, מרי קירי ופייר קירי את פרס נובל לפיסיקה על מחקר הרדיואקטיביות בו הם עסקו ואותו הם קידמו.
על סמך מעט החומרים שקראתי בנושא של מרי קירי, מסתמן שהיא הייתה הדמות הדומינאנטית, היצירתית והנחושה ביותר מבין השילוש ה'נובליסטי', שהוביל להישגים החדשניים המוכרים בנושא המחקר האמור ואולם בתקופתה, לא הייתה החברה בה היא חיה מסוגלת להתייחס להישגיה כאל יותר מתרומה שניונית להישגי הגברים הגאונים שהתהלכו בקרבתה. בעיתון 'ניו-יורק הראלד טריביון' באותה העת, נכתב ש"הגברת קירי היא חברה מסורה לעבודה, המסייעת למחקריו של בעלה תוך שהיא מצרפת את שמה לתגליותיו" במגאזין 'ואניטי פייר' נאמר ש"האדון פייר קירי זוכה לעזרה מיומנת מצד אשתו". פרופסור דומיניק פסטר, מנהל המחקר במרכז הלאומי למחקר מדעי בפאריז מספר שכל המכתבים בנושא הרדיואקטיביות ששמורים בארכיונים ואשר נשלחו אל בני הזוג קירי בטרם מותו של פייר, היו ממוענים כולם אל פייר קירי ולעולם לא אל מרי. פרט עובדתי זה מעורר את תשומת הלב לכינונו של עוול היסטורי ומצטרף הן למכתבים פרטיים של מדענים גברים שהיו מקורבים אל בני הזוג והתעקשו לתאר את מרי כמדענית ממוצעת וחסרת מעוף והן אל ההצעה המקורית של חברי הוועדה הנוגעת לדבר, לחלק את פרס הנובל רק בין פייר קירי לאנרי בקרל.
כמה שנים לאחר מותו של פייר קירי בתאונת דרכים שסוס וכרכרה היו מעורבים בה, החליטה וועדת פרס נובל להעניק למרי פרס נובל בכימיה לכבוד גילוי היסודות רדיום ופולוניום. באותה התקופה נקשר שמה של מרי בשערורייה. מכתבי אהבה שהיא כתבה למאהבה הנשוי, פול לנגווין, הפיזיקאי וחברו הטוב של בעלה המנוח, נפרשו לאורכם ולרוחבם של העיתונים, מה שגרם לצרפתים להחצין את שנאת הזרים שלהם ולכנותה מופקרת ושודדת בעלים. חברי וועדת פרס נובל פנו אליה בבקשה שלא להגיע לטקס קבלת הפרס בשביל להימנע מלהביך את המעמד הנכבד ואת מלך שבדיה שנכח שם, אך היא סירבה להיכנע למוסר הכפול. במכתב התשובה שלה לחברי הוועדה היא ציינה שהיא מבינה כי הפרס מוענק לה בעבור פועלה המדעי ושלחייה הפרטיים אין כל נגיעה לעניין, כך שהיא מתעתדת להגיע לשבדיה ולקבל את הפרס ככלות הכל. אלברט איינשטיין בחיים לא היה נאלץ להתעסק עם יחס זהה בנסיבות דומות ודווקא הוא בעצמו, הגאון המוערך והאקלקטי, הפך לשותף פעיל ביחס מפלה הנשים של קהיליית המדענים הגברית ברובה, בכתבו על מרי קירי לאחד מידידיו: "היא אינה מושכת מספיק בכדי להיות מסוכנת למישהו"
במהלך מלחמת העולם הראשונה היא הייתה יוזמת ומעורבת בהקמת יחידות ממונעות לבדיקות רנטגן שהועברו לחזית ושימשו לטובתם של החיילים הצרפתים הפצועים. היא נפטרה בשנת 1934 מלוקימיה, כנראה בעקבות חשיפתה הממושכת לקרינה רדיואקטיבית. פנקסי הרשימות שלה שמורים עד היום מאחורי סורג ובריח, מאחר שהם נגועים עדיין בקרינה מסוכנת ואסורים למגע יד אדם. בשנת 1995 הועבר ארונה ונקבר בפנתיאון בפריז והיא הפכה לאישה הראשונה והיחידה שזכתה בכבוד זה. כששאלו פעם את מרי קירי האם קיימת נוסחה מוחלטת להישרדות, היא השיבה: "בוודאי, כשנמר טורף רודף אחריך, אינך חייב לרוץ מהר יותר מן הנמר. די שתרוץ מהר יותר מזה שרץ לידך". מניה סקלודובסקה - קירי ידעה לרוץ יותר מהר מכל אשה אחרת בתקופתה וגם מהר יותר מהרבה מדענים גברים שרצו בסמוך אליה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
