רוקדת עם מילים

- אנשים רגילים, עם בית רגיל, עם חיים רגילים, עם עבודה רגילה,

  עם תארים רגילים, עם בני זוג רגילים, עם ילדים רגילים, עם כלב רגיל,

  עם מכונית רגילה, עם גוף רגיל, עם הרְגֶלים רגילים, את רוצה כזה?

- לא!

- אז תסתמי!

- לא רוצה, זכותי לדבר.

- מה את רוצה?

- אני רוצה אנשים אחרים, עם בית אחר, עם חיים אחרים,

  עם עבודה אחרת, עם תארים אחרים, עם בן זוג אחר,

  עם גוף אחר וכמעט בלי הרְגֶלים בכלל.

  את כל השאר תארוז לי בשקית ותיתן לי רגיל.

- מצטער, כבר לא מייצרים בהזמנה אישית

  ואזל המלאי מהמדפים.

- טוב, אז בוא תיגע לי בצלקות.

  תשאל אותי מהיכן וממתי כל אחת ואחת.

- למה?

- כי השאלות שלך מעלימות אותן והופכות את עורי לדף חדש, חלק ולבן,

  כזה שניתן לרשום עליו כל מה שרוצים.

- אני נוגע תמיד, אפילו עכשיו ברגע זה,

  אבל את כל הזמן דוחפת אותי הרחק בחזרה.

- אני אפסיק לדחוף, מבטיחה.

- תמיד את אומרת ככה,

  אבל אז פתאום את נבהלת כמו חיה פצועה.

 - לא הפעם, בחיי, הנה, זו אחת טרייה,

   צלקת שהיא בגללך.

- ממתי?

- מהרגע הזה ממש,

  מהשנייה שבה אני דוחפת אותך.

- את רואה? את לא מסוגלת להשתנות.

  ביד אחת את מקרבת ובשנייה את דוחה.

- אם אתה כזה חכם,

  נראה אותך גורם לי להשתנות.

- איך?

- תספר לי סיפור.

- בסדר, אני אספר לך סיפור על אישה אחת שמקנאה באהבות שקטות

  שמרשרשות כמו עלים הנופלים ברוח סתיו,

  במקום רגשות שהם כמו הוריקנים המפילים את כל העץ על הגג.

  אני אתאר לך אישה שמציירת לאיש שהיא אוהבת, פורטרט של דמותו,

  עם הצבעים הכי מרהיבים שהיא יכולה להניח עליהם את ידה,

  במקום להגיד לו בפשטות: אני אוהבת אותך. בוא תישאר.

- אני לא מבינה לאן אתה חותר.

  אתה טוען שלמילים מדוברות

  יש משקל יותר כבד מאשר לאמירות מצוירות?

- כן, ייתכן שעבור אנשים מסוימים

  צריך להבהיר כוונות במשפטים בהירים ומדויקים.

- סליחה אבל אתה נכשל במשימה.

  לא תצליח לשכנע אותי שמי שלא מבין כוונות נסתרות של תחושות,

  יבין את המשמעות של מילים ברורות.

  חוץ מזה, זה לא הסטייל שלי, מצטערת.

  לך תגיד אתה לחברים שלך מילים מפורשות

  ותעזוב אותי במנוחה.

- אני כבר עזבתי, שכחת?

  אני יושב לי הרחק אי שם,

  מביט בעצמי כפי שציירת אותי

  ומדמיין אותי נוגע בצלקות שלך,

  גורם להן אחת אחת, להפוך לשאלות

  ואחר כך להיעלם מהמרקם של העור המונח על נשמתך.

- או. קיי. אני נכנעת. אני מודה שאהבתי אותך.

  אני מודה שקשה לי לשכוח אותך. מרוצה?

- כן, עכשיו תיקחי נייר ועט ותכתבי לי את זה במפורש.

- לא רוצה!

- למה?!

- כי אני פוחדת שתחזור לכאן ותכריח אותי לחיות איתך

  חיים של אנשים רגילים, עם בית רגיל, עם חיים רגילים,

  עם עבודה רגילה, עם תארים רגילים, עם בני זוג רגילים,

  עם ילדים רגילים,עם כלב רגיל, עם מכונית רגילה ועם הרְגֶלים רגילים.