מחר, אחרי המון המון מתחים לחצים רגשות פחדים רעידות הרהורים ומריבות,
אחותי מתחתנת.
מדובר על אחותי הצעירה, זו שתמיד הרגשתי הכי קרוב אליה ושתמיד היתה לצדי ואני לצדה, והיא בין האנשים שאני הכי אוהב בעולם ומוכן לעשות בשבילם הכל.
היא מתחתנת עם מישהו, שבכל הכנות - אני לא מחבב במיוחד. מכל מיני סיבות.
הסיבה העיקרית, שהוא והמשפחה שלו הצליחו לפגוע במשפחה שלי בצורה שאפילו עם כל התלאות, לא היתה.
אבל אני צריך לקבל אותו, כי הוא הולך להיות בעלה של אחותי, זו שאני הכי אוהב בעולם.
וזה מביא אותי לנושא של השיחה - ההורים שלי. שהם אולי אלו שהכי נפגעו מכל העניין.
ההורים שלי הם זוג האנשים הכי חשוב לי בעולם.
הרבה אנשים יכולים להגיד כל מיני דברים על המשפחה שלי, דברים טובים ודברים רעים, אבל אף אחד לא מבין באמת עד כמה ההורים שלי הם אנשים מדהימים, בעיני בכל אופן.
הם אוהבים את ארבעת הילדים שלהם, ובהם אני, אהבה אמיתית, שהיא הדבר הכי נדיר שיש. אנחנו יכולים לעשות הכל, ואני באמת מתכוון הכל, והם ימשיכו לתמוך בנו ולהיות איתנו. הם בנו לנו יכולת שיפוט אמיתית, שנוכל להסתכל על דברים ולהתמודד איתם, אפילו אם חלקנו לא רואים את זה לפעמים.
אני או האחים שלי איננו מושלמים, אבל יש לנו דבר שהוא נדיר במשפחות, ולראות את ההורים של חתנה לעתיד של אחותי רק הוכיח לי את זה שוב. יש לנו זוג הורים אמיתיים, כמו בסיפורי אגדות. ומאחר שכך הם חינכו אותנו, אז יש לנו משפחה חזקה. שכל אחד מהאחים נמצא שם אחד לשני כל הזמן ותמיד. אני מקווה שזה באמת יישאר ככה גם מחר, אבל אני יודע שלגבי ההורים שלי ככה זה היה וכך זה יהיה.
אז אני רוצה להגיד תודה ולמסור את הערכתי להם בפומבי.