מים ביך ביך ביך
|
| 1/2005
מדברת על הקיר
כפוסט פתיחה אני רוצה לתמוך באנשים כמוני שמשום מה לא מצליחים להריח כלום כשהם מתעוררים.
אז אתם שם שמתעוררים בבוקר ולוקח להם בערך חצי שעה עד שחוש הריח שלהם חוזר, אני פה לתמוך.
אם כבר דיברתי על העידר חוש ריח אז אני אסביר במה מדובר-
לפני כשבוע קמתי ובאופן אינסטקטיבי הסנפתי את ידי, שהיתה אמורה להריח ממי ורדים עקב משיחת מישחה להעלמת צלקות על איזור עם פצע מחותמת.
בכל מקרה לא הרחתי את הריח אז נכנסתי לאמבטיה והתחלתי להסניף דברים , כלומר כל סבון/שמפו/ קרם פנים או משחת שניים הבא ליד.
לא הרחתי כלום.
עכשיו מה הדבר הכי הגיוני לעשות?
לפרוץ בבכי היסטרי "אמא אני לא מריחה כלום".
אמא צחקה עלי.
אחרי שחזר אלי חוש הריח נרגעתי.
בצהריים כל המשפחה צחקה עלי.
היה משעשע. אבל עדיין כשאני קמה בבוקר אין לי חושב ריח למספר לא מבוטל של דקות. אני חושבת שזה כמו זיקפת בוקר.
בכל מקרה, עכשיו אני אכתוב ביקרות נוקבת על החברה ליצור מחבטים וילסון-
וילסון זה נחות אבל היום קניתי מחבט ב500 שקל.
וילסון זה נחות עד מאוד.
מה שמזכיר לי- יצא לאחרונה סרט בשם הטינה. אתמול סחבתי את אבא לסרט הטינה (הוא שילם וטוב שכך).
אני אגדיר פה את הסרט כמו שהגדרתי אותו באוזניו של רוני-
זה חירבונה אחת גדולה.
פי , איזה סרט מטומטמם. אבל אני אפרט-
העלילה נורא מקורית- אבא שרוצח את בנו ואישתו ומתאבד ואז הרוחות של האם והילד רודפות את הבית ורוצחות אנשים רנדומליים הניקרים בדרכם.
עכשיו יש לי בעיה עם הילד בסרט, הוא משמיעה קולות של חתול.
והאישה משמיע קולות של החנקות הסיטריים.
כשריאיתי את הסרט לא יכולתי שלא לחשוב "היימיליך".
שיהיה.
איתכם הסליחה,
עדי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
