מים ביך ביך ביך
|
| 1/2005
רפורמים זה רצח
אני מעדכנת פה אחרי שלא זכרתי איך קראתי לעצמי בבלוג וגם לא את הסיסמא.
אבל עכשיו נזכרתי.
אתמול הייתי באוהל שיר, היה שיר מגניב של ביל ועכשיו אני מכה על חטא שלא הבאתי מיני דיסק והקלטתי בוטלג לשיר.
היום עליתי לאוטובוס, ואחרי סקירה קצרה של היושבים שם, בה לא מצאתי את הערסים שרוצים להכות אותי (אחרי שעשיתי להם זיג הייל עם השפם וההצדעה ביום השואה האחרון) איתרתי אישה. אבל לא סתם אישה - האישה.
זה הולך ככה, את ה-אישה ראיתי כבר פעמיים על קו 67 החביב ומשו לא בסדר איתה באופן נוראי. הבעיה איתה היא שכל פעם שראיתי אותה היא נפלה באוטובוס.
זה כבר קרה פעמיים! תמיד באותו מקום (ליד הקופת חולים) ותמיד אחרי שהיא נופלת היא לא קמה אלא נשארת במצב מאוזן עד שאנשים אחרים מקימים אותה על הרגליים. בפעם השניה שראיתי אותה היא אפילו ניסתה להאחז בי (מיותר לאמר שכשהגעתי הביתה הלכתי להתקלח, אלוהים יודע איפה האישה הזאת היתה).
עזי היום ברחתי לאחוריתו של האוטובוס ושילחתי מבטי בהלה כל פעם שהיא צעדה לכיוון שלי. היא לא נפלה היום. אני לא אוהבת אותה.
נראה לי שאתמול היתה לנו הסדנא על נאנסות.
היתה שם אישה זקנה. אני לא אוהבת זקנים. לאורך כל הסרט, שגם אליו אני אגיע, ניתחתי אותה. זה היה משו כזה : "יו רוני! מה מחזיק את האישה הזאת?!" "תסתכל היא מתפרקת" "אתה יודע שאם היא לא היתה לובשת חזיה היא היתה יכולה להניף את השדיים שלה מאחורי הכתף?" וכן הלאה.
הסרט גם כן היה זוועה , לעזאזל הוא אנס אותה ואפילו לא הוריד מכנסיים ותחתונים!
זה הטריד את כולם.
אחר כך חילקו אתנו לקבוצות. אני קיבלתי שתי מדריכות, אחת בלונדינית עם עיניים כחולות והשניה שחורה שמדברת עם ח'.
אז חצי מהזמן שלא דיברנו על מעשי סדום זה הלך ככה-
אני: "פבל"
פבל: "מה?"
אני: "אתה רואה אותה?" (מצביעה על המדריכה השחורה)
פבל: "כן"
אני: "אתה יותר טוב ממנה"
פבל: "למה?"
אני: "אתה סלבי והיא לא".
היה נפלא.
לפני שהתחלתי לכתוב את הפוסט המיותר הזה, הפצרתי באמא שתתקשר לקופת חולים כדי שתברר עם הסניף החדש הזה שהם פתחו לרפואה פלסטית כמה יעלה לנו להוריד את הפצע המוסדר שלי.
חוקי מרפי היכו בי בפעם המי יודע כמה השבוע כשנאמר לה שהדבר היחידי שהם לא
מתעסקים איתו זה צלקות. עכשיו יש לי תור לרופא עור רק במאי.
טוב בטח היו עוד דברים שרציתי לכתוב ושכחתי.
רפורמים זה רצח.
שימש
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
