Day after Day

רק רציתי לפרוק קצת על הנייר (במחשב...) את העייפות שיש בפנים.

האמת שנהייתי בן אדם שאני לא אוהבת במיוחד, ממהרת להיכנס למריבות, מתווכחת הרבה, והכי חשוב - הראש לא מפסיק לרוץ.

הלוואי הייתה גלולה (שאינה סם אנשים!!!) שבעזרתה יכולתי למצוא קצת שקט נפשי.

מכירים שהראש לא מפסיק לרוץ והוא כואב כל הזמן בגלל הרעש התמידי? דיונים עם עצמי, ויכוחים, מריבות ודמיונות שפשוט לא עוזבים??

אין לי שום סיבה להיות אומללה כמובן, יש לי עבודה טובה עם בעל מדהים וכלבה יפה. אחי גר לידי ואמא תמיד במרחק שיחת טלפון. אין הרבה חברים כי אני רחוקה מהבית אבל בכל זאת יש מספיק אם אני צריכה.

למרות כל אלה אני עדיין מוצאת סיבות להיות ממורמרת על עצמי... כמובן שזה הקורבן שבי וכמובן שאני מודעת אבל בחייכם, כמה אפשר להילחם בו???

אני רק רוצה קצת שקט, קצת דממה, רק לשתוק...