וכמה שקשה לי להתמודד עם כל זה, להסתובב עם התחושה הזאת בכל מקום שאני רק הולכת אליו.

וזה לא יוצא לי מהראש, לפעמים בא לי להיות בלתי נראית ולהיעלם לרגע ולבכות ולצעוק ולהגיד לכולם מה אני חושבת עליהם.

ונמאס לי לחשוב מה כולם יגידו ולספר לכל אחד הכל כי אני חייבת ושאנשים מתערבים לי בחיים בלי שאני מערבת אותם. והתחושה הזאת באה והולכת ופעם טוב ופעם רע, אני כבר לא יודעת מה אני רוצה מעצמי בכלל.

ואני אוהבת אותך, אוהבת אותך כל כך, וכייף לי איתך כל כך. אבל קשה לי, כל כך.

ולפחות יש לי אותכן, תמיד אבל תמיד!!