I a m a d e e p l y s u p e r f i c i a l p e r s o n

אמרתי את זה כבר פעם ויותר, אבל אני נחוש שהפעם יהיה שונה. הפעם אצליח.
הפעם   אני אתקן הכל. ולא אתן לדברים רעים לקרות שוב.
יש לי את הרצון. יש לי את היכולת. יש לי.

אסור ולא טוב שימשיך להיות ככה.

בימים האחרונים אני חושב הרבה. המון.
על המוות שלה, על המוות של האישה ההיא, זאת שלא הכרתי כמעט אבל ידעתי מי זו. כמה שזה נורא.
אוטומטית זה מוביל אותי לאדם אחד שאיבדנו השנה, לא לפני זמן רב. גם הוא מאותה סיבה אבל מסוג שונה.
ומסביב, מלפנים, מאחור ומהצדדים (- הוא העומד), כמו תמיד היא נמצאת שם, ולא משנה כמה אנסה להתעלם ולשכנע, זה לעולם לא ישתחרר. לא לגמרי. לא בחלקו אפילו.
והאישה ההיא, אומנם היא לא הוא, בקושי היא, ואומנם כמיטב דעתי זה לא היה כלול בעשרות רבות של אנשים, ואולי זה לא כלל מלא שירים וטקסים, ומילים של ראש העירייה, אבל זה קשה לא פחות. ידעתי מי זו, ידעתי איך היא נראית ומה עיסוקה וכו', אבל ממש לא הכרתי אותה ועדיין זה כואב וקשה. גורם לך להבין דברים, לא?

המון דברים כואבים.
המון דברים מזכירים לי אותה.

לא יודע אם יותר או פחות מהרגיל.

ראיתי זוג שהתחבק, אפילו לא באמיתי, בסרט, והיה לי כואב, צובט וקשה.
צפיתי בסרט ובסצינה אחת דיברו באופן מאוד יבש ושטחי על נשף, ואם אני זוכר נכון אפילו לא נשף סיום, סתם נשף.
חשבתי על הופעה, גם אם תהיה של איזה מוזיקאי שולי וכושל.
צפיתי ב"סיינפלד", ב"חברים" בפרסומת ל"דם אמיתי".
כתבה פה ושם על לאונרד כהן, איזו מילה שנזרקה על יוני בלוך.
דיבור על צמחונות וטבעונות, על הומוסקסואלים.
שאלה חזיתית על החברה, גם באופן מאוד כללי.
מבט חטוף או ישיר על קירות החדר, על המיטה, השטיח, השידה, המטבח, הסלון.
נייר טואלט, מכתב מהצבא, טלפון אלחוטי, כרטיס מתיישן של אגד, ארנק.
הדלקה של המחשב, התעניינות לגבי השעה בטלפון, קריאת ספר, צפייה בסרטים, האזנה למוזיקה, כניסה לפייסבוק, לבלוג.

כל הזמן שם, כל הזמן כואב, מקשה, מגעיל, עצוב, מהנה, נעים וטוב, מזכיר דברים טובים, דברים רעים, קצת שמח, קצת עצוב.


אני חושב ללכת לטיפול אצל פסיכולוג. יהיה נחמד.
אם לא פסיכולוג אז משהו יותר אלטרנטיבי, יש לי הרגשה טובה גם בקשר לזה.
אולי אפילו אפסיק לקצוץ ציפורניים.

כמו שאמרתי קודם על דבר לא כזה שונה, יש ברשותי את הרצון. סה"כ זה מה שצריך.. לפחות בהתחלה.


כבר עשיתי כמה דברים, פיזיים ורוחניים יותר.
אני הולך להתמיד בזה.
אני הולך לשנות ולהשתנות.
אני הולך להיות
בינונימי חדש.
נמרוד חדש.


וזה יהיה כל כך טוב.
 
ברכותיי, אני בחיל הים.
ברכותיי, שוב לא התקשרו אליי לאחר ראיון עבודה.
ברכותיי, עוד שבעה עשר יום אני בן 18
ברכותיי, סביר שיש לי דלקות חניכיים
ברכותיי, אני גוץ
ברכותיי, כולם נעלמים או סתם מתים כזבובים
ברכותיי, בילי אליוט לא הומו
ברכותיי, כבר אין מה לכתוב ממש לעת עתה
ברכותיי, כל הפוסט נכתב מבלי לראות דבר ממה שנכתב יותר מפעם אחת ולכן ייתכנו ליקויים, שגיאות, התחלה של דבר אחד ללא סיום ועוד דברים מגניבים.
ברכותיי, אני חושב שזה בין הפוסטים הכנים ביותר שלי.
ברכותיי, לא ציירתי כבר ימים.
ברכותיי, אני מפחד שלא ייצא לי לראות את טל עד תחילת המכינה שלה.
ברכותיי, אני מת מפחד על היחסים שלנו (לא דווקא בגלל המכינה/צבא).
ברכותיי, אני עובר מהבית בזמן הקרוב (אמור ל-).
ברכותיי, אני לא מוכן לגיל 18.
ברכותיי, בלוג זה בן 4 שנה 7 חודש 6 יום (וכ3-4 שעות?).