the dark side of the room

זה מצחיק, שלא משנה מה אני מנסה לעשות ולשנות שום דבר לא הולך. מיום ליום אני קולט שהרגליים שלי תקועות יותר ויותר עמוק בחול הטובעני הזה שנקרא החיים שלי. אני מרגיש שאם לא יהיה שינוי קריטי ביותר בחיי אני יכול להפרד מהם לשלום. אפילו אני לא יצליח לעצור את עצמי. התוצאות יהיו הרסניות, כמובן. 

אני לא מוכן להגיע למצב הזה. מגיע לי יותר ואני צריך להביא את זה על עצמי. 

החול הזה סמיך לי, לא מצליח לזוז, ״בבקשה!״ אני צועק, ״עיזרו לי!!״ 

אבל אף אחד לא שומע. אני נלחם ורוקע. מפדל ומושך אבל כלום לא זז. 

אני מנסה למשוך בענפים הקרובים אלי, אבל הם רק קורסים ונשברים.

אני יודע שאם לא אציל את עצמי בזמן הקרוב הכל יגמר

והפעם באמת. 

אני מתחיל לפחד.