can't close my eyes.

כי יש דברים שאני לא יכולה לחלוק עם אחרים..

תחושות כאלה של עצב וכאב שאתה מעדיף לשכוח מהם.

ואז בלילה לפעמים, יוצא לך להיזכר ואולי אפילו להזיל דמעה.

קצת עצוב לי שאני דיי שבורה עמוק בתוכי..

אולי אני מראה ביטחון אבל האמת שאין לי הערכה כלפיי עצמי בגרוש.

וזה עצוב שככה זה נשאר...וישאר.

כי אני לא יכולה לדבר על זה עם אף אחד.

כשחשבתי שזה נגמר אני שומעת את זה שוב, אני מרגישה את ההרגשה ההיא, אני חושבת על הימים ההם.

נזכרת בעבר.

לא טוב לי להיזכר בעבר כי זה אומר שלא הצלחתי להתקדם הלאה.

אני מוצאת את עצמי מתקשרת ומנתקת.

שומעת את ה"הלו" שלו וסוגרת את הטלפון ויחד עם זאת את הלב.

אני לא מצליחה להתקדם הלאה.

תקועה בעבר.

ומי ישמע מה כבר הוא עשה לי, אז כן הוא שבר לי את הלב.

אבל עד כדי כך שאני לא יכולה להתקדם הלאה? זה עוד לא קרה לי בעבר..

אני לא חושבת עליו כל היום, אני אפילו לא זוכרת איך הוא היה.

אני בכלל לא הכרתי אותו אז אני לא יודעת בדיוק למה אני מתגעגעת.

אני רק יודעת שנשבר לי הלב, הוא דפק לי את הראש.

אני לא יכולה לסמוך על אנשים, בודקת אותם 50 פעם.

אני לא מתמסרת לרגשות שלי יותר, אני לא שלמה עם ההחלטות שלי.

כבר לא אכפת לי משום דבר, שום דבר.

אני רק תקועה בעבר..

אני צריכה סגירת מעגל, שיחזור לדבר איתי, לפגוש אותו.

אני צריכה שהוא יאהב אותי בשביל שאני אפסיק לאהוב אותו..

אני רוצה לחזור לאיך שהייתי פעם..

אז איך אני פותרת את זה? מה אני עושה כדי להתקדם הלאה?