My Life & Guitar
...לפעמים כמה שיותר פשוט ככה יותר טוב... |
| 1/2007
 מנילה
זהו, אני חושב שכאן ימי הילדות חלפו להם, ברגע זה ממש.
הגעתי מהבית ספר, עייף, מזיע ממשחק כדורגל בשיעור ספורט, ואחרי שיעורי אזרחות מעייפים וכימיה, ואני רואה בדואר מעטפה. לקחתי אותה: "צבא הגנה לישראל דואר רשמי - עולים על מדים", ישר קלטתי שזה הדבר שחיכיתי לו בקוצר רוח ואוליי שלא חיכיתי לו בכלל, מנילה.
למי שלא יודע מנילה זה מכתב רשמי מצה"ל שבו אני בוחר את המקום בו אני רוצה לשרת, לא שיש שם הרבה ברירות, בכללי יש שתי ברירות, כשיר או לא כשיר לשירות קרבי.
"עפ"י נתוניך נמצאת מתאים לשרת ביחידות השדה"
ובקיצור, קרבי. לעעעעעעעע, כאילו לא ידעתי את זה :| בכל מקרה כשמקבלים את המכתב הזה ישר מתחילים לרוץ בראש מחשבות, מה יהיה איתי? איפה אני יהיה? עם מי? איך אני אשרת? ואפילו עד כמה שזה קשה, מה הסיכויים שלי להשאר בחיים?
לפני כמה שנים זה נראה לי כל כך רחוק העניין הזה של הצבא אבל כרגע זה כל כך קרוב, זה חצי שנה וקצת, אתם קולטים? זה מפחיד בצורה מטורפת!
אני חושב אבל שהכי טוב בינתיים להשאר חזק, ולהתעודד, ובסוף להתגייס כמו בן אדם, ליחידה הכי טובה לך והכי מתאימה לך, כמה שזה קשה להתנתק מהבית בצורה דרסטית כל כך, דבר ראשון זה חובה ואין לי מה לעשות עם זה כל כך, דבר שני אני צריך לחשוב על כך שבגלל אנשים כאלה שיתגייסו לקרבי ליחידות שישמרו על המדינה הזאת, ויש על מה לשמור, אתם תוכלו לקרוא בלוגים, האחים הקטנים שלכם יוכול בשקט לרוץ ולצחוק בגנים וובית ספר ובחצר, ושאמא שלי תמשיך לעשות את האוכל הכי טעים! אחרי הכל השירות הזה רק יעזור לי, אוליי אני אתבגר בגללו, אוליי אני אמצא חברים חדשים וטובים, אוליי דברים רעים ישתנו לדברים טובים.
בכל מקרה חבר'ה, תתגייסו, תעזרו למדינה הזאת, מי שיכול לקרבי שיתגייס לקרבי, מי שלא ימצא את הדרך העקיפה לתרום למדינה, רק תתגייסו!
זזתי להתקלח. ביי
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
