My Life & Guitar
...לפעמים כמה שיותר פשוט ככה יותר טוב... |
| 12/2007
סוף סוף!
אוייי כמה שכואב לי הגוף, אבל זה כאב כיפי כאב של סוף של משהו, של משהו שהשגתי ואני יודע שאני 100% שווה את מה שהשגתי.
51 קילומטר ו2 עלונקה נראו כמו נצח, לקח לנו 14 וחצי שעות לעבור את זה אבל עברנו, עם דמעות, עם דם, עם זיעה, אבל עברנו. אני שמח שעשיתי את כל המסע ולא התחלתי אחרי 10 ק"מ או חצי מסע, גאה לדעת שמה שיש לי על הכתף הוא 100% שלי.
המסע עצמו התחיל טוב הרגשתי לא רע, אחרי זה קיבלתי לסחוב את העלונקה שאיך להגיד בלשון המעטה פתחה לי תתחת תרתי משמע. בסיום כבר כמעט ולא יכולתי ללכת הייתי כל כך נכה כי הברך שלי עשתה לי בעיות [עד עכשיו עושה לי בעיות אגב]. בעלונקות [2 ק"מ אחרונים] לא היו יותר מידי אנשים שירימו את העלונקה אז הרמתי אותה איזה ק"מ וחצי לבד והיה שלב של עצירה שבכיתי והמפקד בא לי כזה ניגב תדמעות הביא לי 2 כאפות. כאפות כאלה של אני אוהב אותך. הרגשתי הכי גאה שיכול להיות, אין הרגשה דומה למה שהרגשתי, זה מדהים. בקיצור זהו סיימנו רשמית טירונות, נכנסים לאימון המתקדם עכשיו ואז עולים לקו. יאללה שקד אוג' 07 בית זונות!!!@!@ :]
תמונות יבואו יותר מאוחר, שחכתי שהם על הכרטיס ולא במחשב
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
