לפני שבע שנים נרצחה מורן עמית ביער השלום בירושלים. הרצח היה על רקע לאומני. מורן היתה פעילת שמאל, אוהבת אדם, ואחת התקוות הגדולות שלי בענייני פוליטיקה. אני לא מתיימרת לדעת באיזו מפלגה היא היתה פעילה כיום, אבל הייתי מצביעה לאותה מפלגה, כדי לשים אדם כמוה בכנסת.

אהבתיה למרות שמעולם לא פגשתיה. למורן היתה אישיות שמותירה חותם גם במלים שנכתבות דרך הרשת. במידה מסוימת נחסכה ממני תחושת האובדן הקשה באמת, של אלה שגם זכו להכיר אותה. פגישתי הראשונה עמה היתה ביום לווייתה. ככה זה כשלא ממהרים להיפגש, כי כל החיים הרי לפנינו, לא? מלים שכתבה לי, מלים שכתבה בכלל, נחרטו בי, וקולה נמהל בתוכי. גם כיום, כשאני נתקלת בסיטואציה כזו או אחרת, אני עדיין מדמיינת לעצמי מה היה למורן להגיד על זה, ונצבטת על שאינה יכולה לנסח זאת במלותיה שלה, עזות המבע.

הקרבה בין יום הזכרון לבין יום הבחירות גורמת לי לכתוב על שני הדברים ביחד. ואולי הם כרוכים זה בזה באופן בלתי נפרד, דווקא משום שמורן היתה חיה פוליטית. ואולי דווקא מפני שמתה בשל לאומנות ושנאה, ובשל העובדה שמעטות כל כך המפלגות שיש להן באמת מה להציע בעניין צמצום השנאה הזו.

אני מצביעה לחד"ש. כי אני לא חושבת שאפשר להמשיך לחיות בארץ הזו תוך דיכוי של העם השני שחי בה איתנו. זה לא עובד לנו כבר ששים שנה, ואני בעד לנסות אחרת. זה ברמת האידיאל. ברמת הפרקטיקה, בפעם הראשונה שהצבעתי לחד"ש הייתי קצת מודאגת, האם באמת ייצגו אותי ואת רצונותי בכנסת? חשוב לי שהקול שלי ישפיע. כן, זו תרומתי הזעירה עד מאוד, אבל בלעדיה, אני חשה, אין לי זכות להתלונן על הקורה כאן. מי שלא מצביע, מאבד מבחינתי את זכותו לקטר על המצב בישראל, מפני שלא עשה את המינימום הקטן של לייצג את קולו בפוליטיקה, לנסות ולהשפיע.

ובעוד שרבים מחברי נסחפו עם תקוות השפם במערכת הבחירות הקודמת, או הצביעו מרצ כי זו הצבעה אוטומטית, ואחר כך החליפו צבעים לאור הביצועים של נבחריהם בכנסת, ואוי לבושות, הרי שאני הייתי מרוצה להפליא מנבחרי. עבודה פרלמנטרית היא הבסיס להכל. חקיקת חוקים ראויים, הצבעה בעד חוקים ראויים, והצבעה נגד חוקים לא ראויים. בתחום הזה חד"ש תמיד שימחה אותי. למשל, הצבעה נגד חוק המאגר הביומטרי, ויוזמה של לא מעט חוקים בנושאי סביבה וזכויות עובדים, החל מהשילוט באיילון ונקיון הכינרת ועד להארכת חופשת הלידה. חוקים שמקבעים את הזכויות שלנו מול בעלי ההון. חוקים שעל חלקם היה מאבק עיקש. חוקים טובים וראויים שארצה לראות עוד כמותם בכנסת. זה הכל. אני פשוט לקוחה שמאוד מרוצה מהשירות שהעניקו לי נציגַי בכנסת.

לגבי המתחרים העיקריים של חד"ש, התנועה הירוקה-מימד באמת נשמעת מאוד נחמד, אבל זו תנועה נישתית, וכאמור, מי שיעבור על מה עשתה בפועל חד"ש בכנסת, יראה שאין צורך בהצבעה לנישה קטנה (עם חשש לאיבוד הקול כי לא בטוח שהיא תעבור את אחוז החסימה. הספיקה לי מערכת בחירות אחת בה אבד קולי בדרך כזו), היות שחד"ש פעלה בכל כוחה ומרצה למען מטרות ירוקות במהלך הקדנציות שלה. ובעניין מי שלא תצביע לחד"ש משום שאין בה אשה שמיוצגת במקומות הריאליים, ובכן, שנים רבות אכן היתה אשה במקומות ריאליים, שלא לאמר בראש מפלגת חד"ש, והיא פרשה בשל תקנון המפלגה. אז אולי התקנון קטנוני, אבל גם לא הייתי רוצה שיכופפו אותו למען אדם כלשהו, כי זה חותר נגד המהות הדמוקרטית של חד"ש. בראש כמה מפלגות שאתם מכירים עמדה או עומדת אשה (ולא בגלל שמספר אחד ברשימה השתבץ ופינה מקומו)? גם דע"ם נראית לי כמו מפלגה הגונה מאוד, אני פשוט לא בטוחה לגבי סיכוייהם לעבור את אחוז החסימה וגישתי לעניין הזה פרגמטית.

טוב, עד כאן בוליטיקה.

הסדק מתאחה לאט לאט. מגעו חסר לי כי היה כה נעים, קולו חסר לי אף הוא, במובן הזה, מזל שעבר זמן היכרות כה קצר, כך גם ההחלמה לא תימשך נצח. והיום, עכשיו, כששמרתי בתיקיית הייצוא של פיקאסה את התמונות לפוסט הזה, נתקלתי עין-בפיקסל בתמונות שלו שצילמתי ועמדתי לשלוח בדיוק לפני שהטלתי על עצמי אמברגו לגביו. החבאתי אותן אז מהפיקאסה כדי שלא אצטרך לרפרף עליהן בכל פעם שאני נכנסת לערוך תמונות (היא תמיד מציגה את החדשות ביותר בראש), אבל הופה, ארבו לי בתיקייה. ובאורח בלתי נמנע הבחנתי שוב איך שני חצאי פניו משדרים דברים שונים בעודו מביט בי מצלמת אותו.

ואיך אמרה לי ק', אני צריכה לשמוח על ההוכחה שלבי עדיין מסוגל להימתחויות הללו, שלא התאבן כולו ומת. שהרי לא הייתי בטוחה בכך, בעקבות הנסיון הקודם, בו נותר לבי אדיש, לצערי. כשאני מקשיבה לק' אני מסכימה עמה, אבל ביני לביני עדיין תוהה, כנראה תמיד אתהה, אם זו לא היתה הפעם האחרונה בהחלט. מתישהוא הרי תיגמר הרקמה הבריאה, ותישאר רק רקמת צלקת. ואז הוא יסרב לזוז ממקומו אפילו מילימטר. מפחיד אותי לחשוב על זה. אפילו יותר מפחיד מאשר לחשוב על הכאבים שמן הסתם עדיין מזומנים לו מתוקף היותי מי שאני. בשל לבי היַלדי. אני עוברת סביבו בזהירות, מחזקת שוב את ביצוריו.