ויהי עצב, ויהי יום, ויהי (עוד) שבוע. גם לאֶבל קטן, אֶבלון, דרושה תהלוכת המדונות של הרחמים. וממילא כשנדמה שנגמרו כל שלביו, מתברר לרוב שעד כה הוכחש, ורק כעת מתחיל באמת. שבעה ימים מעוררת כאב ומשככתו, לסירוגין, במוזיקה. את כל אהובי הישנים זימנתי מתהום הדיסקייה.
צרכתי כמויות בלתי מתקבלות על הדעת של סוכר (מרגיז לגלות שהוא עדיין כה אפקטיבי, במיוחד כשהוא מנקב תקופה של אכילה בריאה שהיתה פה עד התרעֶדת הנוכחית של איזון והיזון חוזרים. וחוזרים. וחוזרים).

Catatonia Magna plus y, 2009

ועכשיו: לקום מן המרבץ. להחליף את המצעים שחבקו את גופינו. רציתי לכתוב שעדיין אוצרים את ריחו, אבל הם לא. צביר מולקולות בוגדניות, חומקות מן האף. וממילא לא הספקתי להסניפו לעומק. מוטב כך. טורקיז הסדין, מפה גיאופיזית של זכרון גופינו. קטבינו המנוגדים, מתהפכים בוזמנית כשחייני בוקר רדומים, נסחפים כל אחד במסלולו.

את הגעגוע יש לגרוף מפינות העיניים ואז לעצמן. לכבס את הוויית עברו שבשמיכה, כשלהֶרֶף נדמה היה שהוא איתך גם במסע אל היערות השתוּקים של הרגש. להניח לעופרת הצהובה-ירקרקת של מבטו להיצרף לנקודה זעירה, נזהֶבֶת. את זו יש לקבור בכלא העצמֵימי שמתחת לחזה,  בו תסתייד לאטה, משחררת בתחילה שרידי מלים אל ורידיך, שם תחושי בסאון-לפרקים בטרם תדעכנה עמלנות חלקיקיהן, משרעת פחדייך.

כאן בדמי ימיו קוּפּל וחוּסל בהסכמה הדדית מעוּצה, בוגרת, בקולות שטוּחֵי הסכמה נמהרת, הצרור המעופש-מביך. בעיקר שלךְ הוא, אבל מעט ממנו מהול גם בו. ברייה קצרת מוֹעד, חסרת תוחלת, חיוורת, מוּפֶּלת, גופה חלבי-אטוּם, צבעו של כמעט.

[אסדת העצמי זרויה ניצולים נגוסים למחצה. סקרנות מאכלת: מה ראה בי שהפך את פניו. עצב דולף: היה ואיננו. אגו מנוצח: שוב נמצאתי בלתי ראויה. גוף מוכחש: אשמתי, אשמתי. תקוה דלוחה: הם עפות ושבים. היגיון הדוּק-לסת: עשית את הדבר הנכון. רחמים עצמיים, יללנים ליליים: למה זה חייב להיות כה קשה. לעג מרושש: לך תמיד קשה. אגו הבהבני: איך לא נשבה בקסמי. אוזניים בוגדניות: אני שומעת צעדים. רכות פנימית: לנוס, להשתפך, הבי צורה ואמלאנה. ייאוש נוגש: היה ולא יהיה עוד. שחוק מעושה: מי יתנני דרמה ראויה במקום הדֶלח שבכאן. אגו מהיר חימה: איזה טיפש מטופש. פגיעוּת זהירה: די כבר. די. לא עוד. לא. עוד. תקווה מלנכולית: יבואו אחרים. בוז דוקרני: ויחלפו על פניך. צמא גדול: אהבה שמועתרת בכאן מצטברת בנוזל שבין התאים. פכחון מותש: אבל רק הדי הדיה נספגים. אגו מובס: ממילא היה פאטה מורגנה. זהירות נרעדת: בל יקרב עוד ילוד אישה. אגו מתפרע: היית צבעונית מדי עבורו. פקפוק אוטומטי: שגית מרה בקריאתו. אגרסיה פנימית: את תמיד חייבת להרוס. אשם טריוויאלי: איך הנחת לו להתקרב כל כך. חיוּת צמדנית: להמשיך. להמשיך. להמשיך].

צופה בסל על תורן ראשי: אהוֹי, איני רואה יבשה.