לא טעיתי בספירה.

לפני כמה ימים התקשרו אלי מהמדרשה ושאלו אם אני מוכנה להזיז את ההגשה לסמסטר ב'.

אמרתי לא. יותר מדי זמן עד סמסטר ב'. משהו במיידיות של הדדליין מפעיל אותי בעוצמות שאני לא רוצה לוותר עליהן, מה גם, שאם אני לגמרי תועה בדרכי, עדיף לגלות את זה בקרוב, ולא כמה צעדים לפני תערוכת סוף השנה. יומיים אחרי זה התקשרו ושאלו אם אהיה מוכנה להזיז את המועד שבועיים קדימה.

אוהו, כמה מוכנה. מוכנה עם סוכריות צבעוניות קטנות מלמעלה.

הקבוצה שבחרתם היא השניה (קריסאליס, מטמורפוזה, פניקס),

בשלב הבא אעלה את הכיוונים מהם חשבתי לגשת אליה, זה ייקח זמן מה לרכז את כולם, כמובן.

תודה לכל מי שהשתתפו, בהצבעה, בתגובה, במיילים, וגם בשתיקה.

ולמשהו שונה לגמרי: אישרו לי הלוואה נאה במקום העבודה שלי. התלבטות גדולה: החיים או האמנות?

מצד אחד, אני מרגישה מאוד לא בטוחה בנהיגה על ז'אן לוק, כל פנייה הופכת לתופת קטנה של זיעה, והעונה הקשה והמסוכנת ביותר כבר ממש איתנו. חשבתי לקנות את הכלי המצחיק ההוא, תלת הגלגלי, דמוי הקלנועית. ג'יירו. לא אכפת לי שהוא מגוחך, אני רק רוצה להגיע הביתה בלי התכווצויות יומיות בשרירי הכתפיים, תוצר של חרדת נהיגה רצינית.

מצד שני, אמנות. (התלבטות קטנה – לכתוב אמנות עם מרכאות או בלי?)

הקוריאנית, עם כל אהבתי לה, עוצרת בעדי, מבחינה טכנולוגית, היות שהיא מצלמת בשני מגה פיקסל, ולא ניתן לקבל הגדלות איכותיות של התמונות שאני מצלמת, וזה אומר שכל מה שצילמתי דיגיטלית עד כה מוגבל מבחינת מה שניתן לעשות איתו. כך שמצלמה נורמלית היא צורך ממש בסיסי, לטעמי. כן, לא בסיסי כמו לחם, אבל מעולם לא טענתי שיש לי בעיות עם אספקת הלחם.

מזומנוס אקס מכינה: חשבתי לקחת הלוואת סטודנטים מהבנק, בנוסף, מה שהיה מעמיד את סך ההלוואות שלקחתי על ארבע. ההורים שלי (מאוד במפתיע) החליטו שהם יהיו הלוואת הסטודנטים שלי, תנאי ההחזר יהיו קצת יותר נוחים, כולל תקופת גרייס עד סוף הלימודים, כנראה. (ואני החלטתי שזה בסדר לקחת מהם, כי גם אחזיר).

לוקסוס שלא חלמתי עליו בכלל: מצלמה וגם ג'יירו!

אני מרגישה עשירה להחליא, וזה סימן בדוק שלא הוצאתי דף חשבון יותר מדי זמן.

קצרצרים (בסימן צרכנות):

אתמול נפתחו אירועי הווידאו זון, ביאנלת הווידאו ארט השניה, בסינמטק, במוזיאון הרצליה, בגלריה קלישר.

(וזו הסיבה שהעליתי את הפוסט הזה למרות שבעצם לא היה לי משהו לאמר, כדי שמי שירצה יספיק לראות: )

היום בחמש אחר הצהריים יקרינו בסינמטק סרט של דוגלס גורדון, אחד האמנים שהכי מרגשים ומשפיעים עלי. זה סרט באורך מלא, משנת 95, עד היום ראיתי רק עבודות קצרות שלו. מסקרן.

אורי רייזמן במוזיאון תל אביב, התערוכה שראיתי כבר פעמיים, חלמתי פעם אחת, ועוד אשוב אליה. התערוכה שגרמה לי לקנות מכחול חדש, שאולי יתניע מחדש את תאוות הקנווס שלי. פראייר מי שמפספס את התערוכה הזו, ואני מאמינה שבקרוב אכתוב עליה ביתר פירוט.

זכיתי במאה ₪ תלושים לסטימצקי באיזו תחרות בעבודה, וכך גיליתי שעד סוף החודש יש להם מבצע של שלושים אחוזי הנחה על ספרים מוזלים באנגלית. כולל ספרי אמנות. קניתי ספר, "דייוויד הוקני על אמנות", משובח ביותר ומלא הדפסי כרומו, יצא 62 ₪ בלבד, מחיר מגוחך לספר כזה. ספרון על מאן ריי מסדרה מוצלחת של טאשן, 21 ₪. עוד ספרון על עירום גברי, 21 ₪ (זה לצרכי מחקר! בחיי!).

לו הייתי עוצרת שם, הכל היה מושלם, אבל כרגיל, שימו אותי ליד ספרים מוזלים, ואני מאבדת כל רסן, (וגם כל מזומן). יש לי מחשבות על עבודה שכוללת השחתת ספרים, קניתי שם כמה עבי כרס מוזלים לצורך העניין, עכשיו אני מנסה להביא את עצמי להתקרב אליהם עם סכין יפנית, לא פשוט, ספר הוא כמעט אובייקט רליגיוזי בעבורי.

(פינת אודטה: צ'אי וורדים של וויסוצקי מסתמן כלהיט הביתי של החורף. עזבו אתכם מהוראות ההכנה, הרתיחו בזהירות חצי מים וחצי חלב סויה, בשלו כמה דקות עם שקיק צ'אי ועם כפית ממתיק, ויש ריח מצוין בבית וטעם מיוחד על הלשון. ואני, אני בכלל לא שותה משקאות חמים)

וזה אחד הכתמים החביבים עלי, הוא נמצא ברחוב כיכר מלכי ישראל, ליד תולעת ספרים. מאיזושהיא סיבה פירקו את המרצפות,

וכשהחזירו, לא החזירו לפי הסדר. מזכיר משחק שהיה לי פעם של משבצות ממוספרות שצריך להסיע למקום כך שיסתדרו לפי טור מספרי עולה.

[החיים גם הם מסתדרים בטור מספרי עולה: י' התחתנה לפני שבועיים, ל' התחתנה לפני שבועיים,

אחי ייהפך לאבא בעוד שבעה חודשים (!). אני מאחלת לכם אושר גדול.]

(ולאשל היה יומולדת אתמול (הנה מישהו שמצדיק בגדול את חולשתי הידועה לבני מזל עקרב).

נתתי לו מנורת לבה אדומה (נראית כמו זריחה!), שלושה וורדים, עשר עוגיות שוקו תפוז. אינתה עומרי.)