(ceci n'est pas un poeme, אבל לגמרי. סלחו לי, ידידיי, תש כוחי מכדי להיות ברורה ברגעים אלה ממש)

הם באו והלכו,
אני נשארתי,
וחשבתי בעיקר
שרעיונות הם זנב הטווס,
אפשר להיפעם מן הססגוניות הייחודית,
מן הנתיב האבולוציוני שהתפתל אל פינה כה מסוגננת,
מן היופי שובה הרשתית,
אפשר להינתק ממנו לרגע ולהטיל את הסקרנות אל מעבר לחומה הדקיקה,
הנוֹצתוֹ-מטאלית,
אולי לראות שפרט לרושם ראשוני,
שיש לו נטיה אנושית לפוג כשהוא נמסר במינון קבוע,
(מחשבה: אולי השינויים מעלה מטה הם כל אשר נתון בידינו באמת).

הטווס הוא ממתק לעין (אם נשאל את פי הנערה באנגלית),
וכמוהו עלול לעורר בחילה בשימוש יתר,
יפה אך משעמם, מהמם וחדגוני כאחד,
המוזרות היחידה שממשיכה לתחנות הבאות
היא דווקא שאלת הפגם,
קולו האוקסימורוני, מעורר הגיחוך,
הקריאה הצרודה,
השונה מכל מה שאי פעם דמיינו
שיצור מתבלט כמוהו יוכל להרשות לעצמו
(תהיה קצרה לגבי מנה עתיקה משולחנם של מלכים, שבבסיסה לשונות טווסים, הלשון הוורודה בפה מתחספסת קלות, כמנסה לאתר את הבשרנות שתינגס מן המטעם; וכמה, שואלת המכשפה מחשבת החשבונות,
כמה טווסים אילמים הסתובבו אי אז בין הדשאים הגיאומטריים של אירופה,
בעצם פתרון נאור (נאורות היא תמיד יחסית) והסדר של שלום בענייני דיסוננס,
להשמיד את הראיות לקיומו האונטולוגי של כיעור בלב היופי,
ואולי בכלל להיפך)

כנראה לגלות בדיעבד שלא בטווסים חפצה נפשי,
אלא בהבנת תנועת הזנב הבלתי הכרחית (שאין בלתה),
משהו נסגר ונפתח, ניתן ונלקח,
ומה עושה העולם מול התנועה הזו,
(במיוחד מול הנסגר ומתכווץ ונסוג ונרתע).
אולי הרגעים בהם נגוז המראה, נסדק, מתקפל, נכנע,
או מאוחסן לשימוש עתידי,
אבל לא נזנח, לעולם לא נזנח,
עד כחוֹל העין הירוקה-זהובה האחרונה.



כן, זה כן, אבל זה לא מה ש

[ועדיין לא היה לי האומץ להגיד, בשר זה שאתם אוכלים, דם זה שאתם שותים, וכן הלאה]

האם השלם יצא קטן מ, גדול מ, או שווה ל? על זאת, אולי, בפרקים הבאים של מילון האמבט.


עיקר שכחתי:

היום, יום ד' ה29.12, בשעה 22:15 בסינמטק, "מאגיה רוסיקה", יצירתם של יונתן ומאשה צור,
סרט תיעודי מרתק על אנימציה רוסית. מומלץ ביותר לחובבי אנימציה, ובמיוחד למעריצי צ'יבורשקה.