איך שורק רוח הדברים מקיר לקיר בישימוני. התכוונתי לכתוב פוסט יומולדת 8 לבלוג 8888, אבל לא נותרו  בי עוד מלים. לפעמים מתברר שהכעס היה החבל האחרון שקשר את ספינתך. משֶכּבית, את חופשייה למה שנותר מנפשך. דלות השאריות, כמה פירורים בכפית, לא מספיקים למלא את סדקי השתי של העכשיו ואת בולעני הערב של הכאן. לא עוד. תודה. אהבתיכם, ויקרה לי מאוד נוכחותכם פה.

(אני לא רוצה לסיים גם את הפוסט הזה בהשתקתכם. אבל אנא הבינו שאין בכוחי)