ארבעה בלוגים שאני אוהבת, שיש להם פחות מאלף כניסות. שניים מגיעים אוטוטו, ואולי אני אתרום קצת, למה לא, אחת מתחבאת אי שם, ואחת ממש חדשה.

רו-מיאו

רו-מיאו, החתול הכי מיזנטרופ בבלוגוספירה, הוא החתול האהוב עלי. הוא בעיקר מזכיר לי את גארפילד, רק הרבה יותר בכושר ועם יכולת לחבר משפטים ארוכים. כשאדם הוא מיזנטרופ באמת, (לא מישהו שמעמיד פני מיזנטרופ, נגיד, חנוך לוין, אלא הדבר האמיתי) זה עצוב. חתול מיזנטרופ, זה כבר חלק מהגדרת הז'אנר, ואם החתול הזה גם מתחיל לעוף, ישר אני בעדו. ורו-מיאו יודע לעוף. חשבתי מזמן לאמץ חיה וירטואלית, אז היר, פוסי פוסי, היר, פוסי.

קוטקה

קוטקה בדרכים. קוטקה כותבת על עצמה בגוף שלישי, לוקחת את החיים בסבבה, למרות שנדמה שמאחורי כל זה מסתתר איזה עצב קטן, אבל קוטקה לא מסכימה להודות בו. אני אוהבת את חוש ההומור הקליל שלה, את הדרך שלה לתאר דברים. קוטקה מצחיקה אותי, ולפעמים גם מעציבה. יש לה חתול הולך על שתיים גדול וצהוב שעושה לה צרות, ואולי לא נכון להגיד שיש לה, וזה חלק מהבעיה, שאף אחד לא יודע מה רוצה החתול, או מה רוצה קוטקה, מהחתול ובכלל. העיקר שהיא כותבת את זה יפה. אולי נציע לה להחליף אותו ברו-מיאו.

פרנקיאל

לא שהוא צריך את עזרתי, רק הגיע וכבר הרביץ אותה, ובצדק. בפוסט אחד יסביר פרנקיאל בדייקנות איך כתיבה ברשת עלולה לקלקל לכותבים, וקצת למטה מזה ייתקלו הקוראים המופתעים בהצהרה, שפרנקיאל פה כדי לסחוט מעצמו כתיבה. מלבד סתירות לוגיות אלו, ואחרות, פרנקיאל הוא בעל האבחנות הדקות ביותר שנתקלתם בהן בישראבלוג (וזה לא רק בגלל שהוא החמיא לי). זהירות, חד עד כדי דימום. (ויש האומרים, שפרנקיאל לא היה ולא נברא, אלא רק משל היה. או אישה)

פרחה קוגניטיבית

חדשה לגמרי בשכונה, עוד מלאה בשאלות על "איך עושים זה" ואני מרגישה קצת אשמה, שלחתי לה לינק, ו- עוד אחת נפלה ברשת הבלוגינג. צריך להקים מיסיון, או לפחות גילדה – גילדת האופים של השפה – כולנו, האנשים שלשים מילים ועושים מהן משהו חם עם שומשום למעלה, כמקצוע או כתחביב או כי אי אפשר אחרת. טוב, סטיתי קצת. פרחה, הרווח כולו שלנו. ברוך בואך, כן תרבי.

לא כתבתי על כולם. אי אפשר לכתוב על כולם. אפשר לרצות לכתוב על כולם, ולקוות שאחרים לא ייפגעו. יש עוד מאיפה שהם באו. מצד שמאל, הלינקים. אתם מוזמנים. הלינקים הם הפיצוחים והרוגלעך שאני מגישה לבאי בלוגי. תתכבדו.
 

תלמה ולואיז, גרסת סיני

וגם, כמה הכרזות קטנות אך חגיגיות של זו ש

7000 זה מספר יפה וגם טיפולוגי. הבטחתי לעצמי שכשאגיע (אז, זה עוד היה - אם אגיע) ל7000 כניסות, אפרסם ציור שלי (במובן, ציור שציירתי. לא ציור שציירו אותי. יש גבול לזוועות שאני מוכנה להעביר אתכם).

13,000 גם מספר יפה, נכון? רק ככה בשביל להתכונן עם הרבה טקס בישבן. תהיה הפתעה.

וחוצמזה, בשבוע הראשון של ספטמבר יתקיים שבוע הפנטזיה אצל זו ש. אף מילה אמת, הכל סיפורונים ובדיות. רוצים להצטרף? אתם מוזמנים. רק תגידו.