(שעשוע לא רגוע בגבינה שפתית. תיקנתי משהו בפוסט ישן ולגמרי בטעות נשלח עליו עדכון למנויים, ולכבודכם, שהגעתם במיוחד בשלושה אוטובוסים, כדי שלא ייצא סרק סרק, ומכיוון שנתפסתי עם המכנסיים למטה ועם קטע חדש לא גמור, אני שמה פה משהו שכתבתי לפני כשלוש שנים. כן, זה הומאז', פחות או יותר)

חשתי ברע. הבטתי מסביב והיה ברור לי מאיפה זה בא. הלכתי אל הדלת בשקט, על קצות האצבעות כסוסות הציפורניים, ופתחתי אותה בתנופה אדירה. הוא עמד שם, קטן יותר משחשבתי וקצת מבויש. אמרתי לו, מה אתה עומד בחוץ, תיכנס. נתתי לו כבוד של אורח שמזמינים לתה, סובבתי את השעון אחורה כמה שעות והגשתי לו פייב אוקלוק, עם סקונס אנגליים מקוריים לפי ידע שוויצרי, עם חמאה אירלנדית, ריבה, וחמת חלילים סקוטית.

הוא ישב בשקט ולעס ואני בחנתי אותו בינתיים. השיחה לא ממש קלחה, יותר השפריצה מסביב בסילונים ובזרזיפים של שתן בהיר שפה ושם עלה לי למוח. עם כל הכבוד, אמרתי לרע, אתם לא חושבים אולי ללכת ולהתמקד במישהו אחר? כבר שבועיים שנדמה לי שחניתם לי מול הדלת באין חניה, או בדאבל פארקינג עם הדאבל קבינה שלכם. אתה יודע מה, אני רוצה לדבר עם הממונה עליך. זה היה צעד די מעליב ושנינו ידענו את זה. הוא קם בשתיקה וניגב את הידיים מהחמאה עם הבנדנה הכחולה שהיתה קשורה לו במהודק על צווארון המלאכים העבה שנח לו על הכתפיים.

היתה לי הרגשה שעשיתי טעות. הוא התחיל לחטט בתיק המסמכים הגרמני מצופה העור שלו, ושלף כרטיס ביקור. קראתי פעמים את אותיות הזהב על פיתוחי הפליז של הכרטיס. אוהו איך טעיתי. האדון שעמד לפני היה הרע מכל בכבודו ובעצמו וללא כחל ושרק, מקסימום טיפונת ג'ל גנדרני בשיער החזה ואפטרשייב של גלוחי ראש. התחלתי למלמל לו כל מיני התנצלויות מגוחכות כשאני מנסה להציל את כבודי בכל הכוח. טלפנתי למכבי האש, הם כבר הצילו לי אותו פעמיים, בהתחלה הוא ברח וטיפס על הגדר של השכנה ההריונית ולא רצה לרדת משם שנתיים. בפעם הבאה הוא כבר היה יותר חכם והצטרף לקרקס נודד, ונאלצתי לשחד מאלף פרעושים כדי להחזיר אותו. הרמתי כמה טלפונים והם באו עם הכבאית האדומה המבהיקה שלהם ממש אל תוך הזירה, שעמדה להפוך די מהר לזירת הפשע אם הוא היה מנסה שם איזה תרגיל על הטרפז, לוליין הוא לא. כלומר, הוא היה מתפתל ברגעים קריטיים בחינניות של אקרובט סיני, אבל לעבור ככה לתעופה בלי שום הסמכה, זה כבר היה למעלה מכוחותיו.

הם החזירו לי אותו, הכבאים החמודים עם קסדות השרד והנוצות והמגפיים המבריקים עם כפתורי הנחושת. הוא היה טיפונת חרוך בקצוות כי בדרך הם נקראו לשריפה שהשתוללה בבנייני הסחר הלאומי ליד הנמל שורץ הדוגיות. והטמבל הקטן שלי הצטרף אליהם עם הזרנוק שלו, המושתן הדביל הזה, מעולם לא היתה לו היכולת להערכה כמותית, בקיצור הם שלפו אותו בסוף מקומה חמישית מפוחם ומשופד, מוכן לגמרי להגשה עם קצת רוטב בצד, ועשו ממנו גם הקמע של התחנה כי הוא היה המחולץ המליון שלהם, ועוד פעמיים רצוף. אני לא התרשמתי מכל זה ותפסתי אותו באוזן. חכה חכה, נתחשבן בבית, לחשתי לו בארסיות כשטרקתי את דלת הכניסה והפחדתי את כל התוכים השתקניים. הם היו היחידים שהיו משועשעים מכל הסיפור.

חזרתי אל שולחן הדיונים בנונשלנטיות ושאלתי את ההוא שעוד ישב שם אם אולי בא לו שנזמין ג'חנון. הוא הסכים, בתנאי שתהיה גם ביצה קשה בתמונה. טלפנתי לתימניה האינסטנטית שאני שולפת כשהבטן מצווה בצק שמנוני ושחום. היא הבטיחה לשגר כמה חתיכות על טוסטוס עם איזה שליח השטן. הבטחתי לה בתמורה שנדבר בהזדמנות וקטעתי את השיחה במספרי בד ישנים שעמדו על הויטרינה בסלון. ההוא עבר לו בינתיים להשתרע על הספה. היתה לו לא מעט חוצפה, להרגיש ככה בבית ולשים רגליים על שולחן הקפה מזכוכית מוראנו השברירי שלי, שהטיסו כבר שלוש פעמים לוונציה לתיקונים ופחחות דחופה.

אני לא סובלת שעושים את זה. נעליים הן עסק מלוכלך, נעליים דורכות על מדרכות וזה לא ממש סוד שמדרכות הן מטונפות כמו צוענים, ולכלוך נדבק כמו מסטיק. הבאתי לו תחתיות קפה לשים עליהן את קצות הנעליים. רק אז הבחנתי שהוא נועל נעליים מוגבהות, כמו הגמדים. לא ייאמן, הרע מכל הוא בעצם בחור נמוך מלא תסביכים. בעצם, הכי ייאמן, בטח גם הזין שלו נזקק לתוספים מלאכותיים, ואם יש משהו שעושה זכר לאכזר הרי זה פקפוק ביכולתו להביא גברות לכדי סיפוקים מצווחים.

ישבתי מולו על כסא הנוח שהכנסתי אתמול מהמרפסת כשפרצה סופת גשם טרופית והחריבה לי את האמנון ותמר. הוא עוד היה רטבובי והדיף ניחוח קאריבי משכר ממש באמצע הסלון הבורגני הלבן שלי. תהיתי אם להציע לו שוחד כספי או מיני או אולי שניהם, רק שיזיז את החבר'ה שלו ממשמרת הצביעות שלהם מול דלת הכניסה שלי. ניסיתי לגשש אצלו בעדינות וכרגיל אצל האליטה הבירוקרטית, הוא ענה שמציצה בהחלט תקדם אותי ליעד הנכסף. טוב, כשמגיעים למין אני נרגעת, בקטע הזה באמת קל לתמרן אותם, את כולם, עורכי דין, נגרים, זבנים, לבלרים, וטרינרים שיכורים, בנקאים מהודרים, רופאים חושבי עצמם לאלוהים, סטודנטים ביישנים, חיילים בתולים, כדורגלנים של שבתות וחובבי אופרה איטלקית. כולם גלגלו את העיניים אחורה או פנימה ונשענו אחורה בדיוק באותו האופן.

כשחושבים על זה, ואני לא חשבתי על זה, ההבדלים והגיוון התבטאו בעיקר בקולות שהם עשו כשהם גמרו, בכמות של הזרע ובטעם שלו, וכמובן גם בספירת הזרע שהייתי מבצעת אחר כך בסודי סודות תחת המיקרוסקופ שלי. כשהייתי מבחינה במישהו עם גנטיקה מוצלחת ועם פוטנציאל זירמה גדול במיוחד הייתי מטלפנת אליו לסיבוב חוזר, והפעם הייתי מפשיטה אותו לאט על המיטה הגדולה, מפתה אותו בחיוך סקסי להושיט את הידיים ולהיקשר ביעילות, פרקי הידיים מהודקים למראשות המיטה המסיבית, חיוך אידיוטי על הפנים, הייתי מכסה לו את העיניים וסותמת לו את הפה בזמם שקניתי פעם בחנות סקס באמסטרדם שנכנסתי לתוכה רק כי השתולל בחוץ גשם רטוב במיוחד.
(אוקיי, אתה, כן אתה, אתה יודע מי אתה, אתה מפסיק לקרוא כאן ;-) )

ואז הייתי הולכת למטבח ומכינה שעווה חמה, ודבר ראשון הייתי תולשת לו את כל השיער מהגוף, שיהיה חלק כמו שחיין, יש לי חולשה ידועה לשחיינים. מעטים קיבלו את זה בשתיקה כמו גברים. טוב, כמו גברים עם זמם בפה שכל הצעקות חנוקות בו ממילא. הרוב נראו די מבוהלים, ממה שאפשר להסיק מפרצוף של בחור שרואים לו רק את הלסת והלחיים, שהם לא אזורים רגשניים במובהק. אחר כך הייתי פותחת לאט את שמלת המפתה ומדיחה שלי, מלטפת את העור הרך, לפעמים מורחת על עצמי קצת שמן להרגעה, לפעמים קצת שמן מעורר, הכל כדי להגיע למצב של מיושבות הדעת, ואז הייתי מעמידה להם את הזין בביקור חוזר אצלי בפה, ובלי להתנצל יותר מדי, מתיישבת מעליו, מחדירה אותו לתוכי, ויוצאת לרכיבה של שחרית.

לרוב זה היה נגמר צ'יק צ'אק, חוץ מבחור אחד צעיר, יפה דווקא, שייבב בשקט עוד כשתלשתי לו את השיער, ובקושי עמד לו כשהתיישבתי עליו, ובכלל התנהג כמו איזו פרימדונה. אז הלכתי למטבח וחזרתי עם המספריים של העופות, הצמדתי אותם לגרון שלו ולחשתי לו בקול צרוד קצת, שאם הוא לא משתף יפה פעולה אני חותכת לו את הביצים. טוב, זו היתה מדיניות חוץ שגויה והוא התרכך והצטמק כל כך בשניות, שזה היה ממש קסם. אמרתי לעצמי שדור העתיד שלי, עדיף שלא יצמח מטיפוס עם גנום רכרוכי כמוהו, וגם היה לי מצברוח די טוב, אז שחררתי אותו.

כל זה עבר לי בראש כשהכנסתי את הרע מכל אלי לפה, ולרגע חולני אחד תהיתי איך ייראה ילד שאעשה ממנו. ניערתי את זה מהראש בזריזות והתרכזתי בלענג אותו עם כל השטיקים החביבים עלי, היה לו זין די קטן, כצפוי, אבל דוקא עם אופי חביב וורידים משובצים בו בעקלקלות נדיבה, והוא גמר באנחה אחת מהירה בסוף, ואני הגנבתי בזריזות ומתוך הרגל בלבד דוגמית קטנה לזכוכית נושאת של המיקרוסקופ מאחורי הגב שלו, או ככה חשבתי כשהיד שלו עצרה את שלי באוויר בדרך אל הכיס. זה חומר מסווג, הוא אמר לי וזרק אותה דרך החלון החוצה. מזל שהוא עוד היה נינוח ועצל כמו חתול צ'שייר, כי ברור לי שאחרת היה מתעצבן באמת.

הוא רמז לי לשבת. אז למה אתה והחבר'ה שלך חונים לי פה ממול, שאלתי אותו בטון אינטימי של מי שמיתרי הקול שלה נרחצו בזרע של בן שיחה ועכשיו מותר לה הרבה יותר. אני אגיד  לך את זה ככה בלי לייפות את זה, הוא אמר והסתכל לי בעיניים, את לא בהריון. נשענתי אחורה והרגשתי את הגב מתהדק לי אל המשענת. אבל הבדיקה.. הערכה.. קניתי בכסף מלא.. מלמלתי בקושי. אני יודע, הוא הסתכל עלי במבט עייף, היו ערכות צפון קוריאניות שנרכשו על ידי איגוד הרוקחים בהנחה גדולה במכירת טובין מוחרמים של המכס, ומסתבר שכל הערכות נתנו תשובות הפוכות ממה שהיו אמורות.

עצמתי עיניים והרע מכל נשאר לי חרוט על העפעפיים מבפנים. הוא קם וסגר את הכפתורים של הליווייס. חייב לזוז, אני משתתף בצערך, אמר בלי להתכוון לזה יותר מדי. האוויר ועוד כמה גזים לא אצילים נשאבו לי מהריאות כאילו איזו עוזרת בית חרוצה הדליקה שם את ההובר החדש ויצאה לסיבוב הופעות אצלי בסימפונות.

הוא יצא ושמעתי מבחוץ את הצליל המכוער של המנוע שלו נדלק בחריקות ומפליג משם אל עבר השקיעה. היה לי מר בפה, עשיתי שמות בשאריות הפייב אוקלוק שהיו פזורות על השולחן, כרסיהן החמודות מבותרות ומרוחות חמאה צהובה עשירה וריבת לימון ניחוחית. בן זונה, מלמלתי, מחזיקה את הסכין ביד אחת, וביד השניה מחפשת את רשימת הטלפונים.