מי שמכיר אותי יודע שאם עוברים ליד חנות ספרים, צריך לתת יד ולמשוך אותי משם. בכוח.
מילא, בימים ההם של לפני התאונה, כשהמינוס שלי עדיין היה בתולי ורענן, יכולתי להרשות לעצמי מדי פעם, אבל כיום, ממש לא. (שלושה לינקים אל זו ש המוקדמת, שכתבה יותר חינני ממני על בולמוסי הקניה הקודמים:  ספטמבר 2002, פברואר 2002, יוני 2003)

ספרים חדשים הם יקרים מדי, עדיף לקנות את להיטי השנים שעברו במחירי מבצע. (זה נכון גם לגבי סרטים, תוך חצי שנה הם מגיעים לסינמטק, ואלא אם זה סרט יוצא דופן, אני משתדלת להתאפק. אז אני לא מעודכנת תרבותית, ביג דיל).

שימו אותי בקרבת מכירת ספרים מוזלת, ואני מתחילה להזיע מהתרגשות. זה לא דימוי בנאלי, אני באמת נהיית אדומה ולחה בנוכחות האפשרות לרכוש ספרים לפי הקילו. מי שאכפת לו ממני פשוט לא יספר לי על מכירות ספרים, אבל המידע, יש לו דרכים להסתנן, למשל, אני מעיפה מבט בפורום הספרים של וויינט, ומגלה שיש מכירה בדיזנגוף סנטר. צומת ספרים פתחו חנות מיוחדת, לא זו הרגילה שלהם, אלא בחלק הצפוני, בדיוק בקומה מעל הום סנטר. כל ספר במחיר 14.90 שח.

14.90? [וכן, אחרי שהייתי שם אני יכולה לדווח, אכן, 14.90. פלא לא בדוי!
יש ספרים טובים, יש גם הרבה מאוד ספרי ילדים כולל חלק מסדרת מרגנית האהובה, יש ספרי עיון וספרי בישול, אפילו קצת שירה]

למחרת התייצבתי שם, חמושה באשל, שתפקידו הרשמי היה לחסום אותי בגופו (מבט מהיר אחד בי ובו יבהיר שזו משימת התאבדות), תפקידו בדיעבד היה לעזור לסחוב את השלל.
והיה שלל. אני מוכרחה להדגיש, התאפקתי קשות. לפחות מחצית הספרים שחמדתי, השארתי בחנות.
אבל, בינינו, זה עוול להשאיר בחנות ספר שמחירו 15 שקלים.
ולכן יש חשש אמיתי, שלמרות שיצאתי משם עם 29 ספרים, (שאין לי כסף לקנות אותם!) אני עלולה לחזור.
(הם שם עד יוני, ולכי דעי עד מתי אני. הו, היכולת שלי בפולנית מדוברת לא חדלה מלהפתיע!)
זה חזק ממני. (הצילו).

יש לי הרגל ותיק, לעשות רשימה של כל הספרים שקניתי, זה עוזר לי להחליט במי מהם לפתוח.
מצד שני, פרט לאחי ואחיותי למחלה הזו (רוצו, לפני שייגמרו כל הספרים הטובים!) של קניית ספרים כפייתית,
אף אחד לא יבין את התענוג שבפרישת הרשימה עמוסת הכל-טוב, והתהיה המדושנת,
אל מי מהם לצלול.

אדמיאל קוסמן / ארבעים שירי אהבה
תמר וייס / שטח מת
מרגריט יורסנאר / זכרונות אדריאנוס
א.ה. גומבריך / סוס עץ או שרשי הצורה האמנותית
מרסל פניול / ז'אן דה פלורט
קרלוס קסטנדה / אמנות החלימה
ננסי פריידי / אמי ואני
ג'וליאן בארנס / מעבר לתעלה
אריקה לנדאו / האומץ להיות מוכשר
ג'יין צ'אן / ויטגנשטיין
אמילי נותומב / בחיל וברעדה
אמילי נותומב / תורת ההיגיינה של הרוצח
מאקו יושיקאווה / מאה דרכים ועוד אחת
איאן מקיואן / נחמת זרים
מאיה אנג'לו / ידעתי למה הציפור הכלואה שרה
נורית זרחי / אמן המסכות
הירומי גוטו / מקהלת פטריות
דליה פלח / דודי השופט המחוזי דורבן
בני ציפר / ציפר ובני מינו
אנטוניו טאבוקי / לטענת פררה
רוברט היינלין / המפלצת מן הכוכבים
מאיר ויזלטיר / פנים וחוץ
אוסף מפעל הפיס / שירים באורמלא
מרגרט אטווד / אל פני המים
ג'וליאן בארנס / משהו להצהיר
צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני / תנאי נישואים
קתרין מילה / חיי המין של קתרין מ.
אלן רנה לסאז' / הרפתקאותיו של ז'יל בלאס
הנרי מילר / פלקסוס

[ואשל, שנסחף קלות בהתלהבותי, קנה את: ג'וליאן בארנס / ללטוש עיניים לשמש, ריצ'ארד פיינמן / המשמעות של כל זה, ג'יימס גורדון פארל / המצור על קרישנפור, ומובן שכשהגענו הביתה, ישר התחלתי לקרוא את הספרים שהוא קנה]

שבוע הספר הוא ממילא פיקציה, ומכל המכירות בהן התרוששתי, זו אכן הזולה והמגוונת ביותר.

הבהרה: הכותבת מסירה מעצמה כל אחריות לתוצאות ולהשלכות הפיננסיות שעלולות לחול על קוראי פוסט זה. מסירה באקונומיקה! אתם אנשים מבוגרים ואחראיים למעשיכם, אל תלכו לשם עם ארנק,
ראו הוזהרתם!

וזו אינה גלקסיה, זה פרומו לצילומי הזיקוקים של יום העצמאות שיבואו בקרוב. אני אוהבת זיקוקים, מי לא אוהב, בעצם, פרט לכלבים ולאזעקות של מכוניות? פרחים מהירים של אש, כמוסות פחד מרהיב שאינו יכול להתקרב אל הבשר אלא רק לצרוב את דמותו הרגעית על הרשתית, ולהיעלם בענן עשן. כמו סם נבזי במיוחד, הטריפ הוא קצר, מזוקק, נדיר, ממכר. יש משהו טיפשי בלצלם אותם: העיקר הוא להיות שם, ומי שמצלם, נמצא מחוץ לדבר עצמו. מצד שני, המזכרת
החקוקה בבייטים חזקה מזו החקוקה בנוירונים, או לפחות באלה שלי.