ראשית, פרטי הגעה למעוניינים – מי שלא, מוזמן לדלג לפסקא שאחרי התמונה:
התערוכה פתוחה בימים א'-ה' בין השעות 10:00-19:00, וביום ו' בין השעות 10:00-13:00,
במכללת בית ברל, בית הספר לאמנות המדרשה (קלמניה). המדרשה נמצאת ליד כפר סבא, והוראות נהיגה אליו אפשר למצוא כאן (כיתבו בית ברל). היות שהסתבר שהמפות שאני מציירת לא מצליחות להתחבר הגיונית וגיאומטרית אל המציאות, פשוט אסביר איך מגיעים משם עד העבודה שלי: כשמגיעים לבית ברל, עוברים את השומר (עקרונית יש תשלום בכניסה אבל אתם לא אמורים לשלם אם באתם לתערוכה), בכיכר שאחר כך פונים שמאלה אל המדרשה, נוסעים בשדרת עצים יפה שמוקפת בגדר מכוערת משני צידיה, עד שמגיעים לבניין שנראה כמו כפר נופש בדרום ספרד – זו המדרשה. מולכם תראו טנק, שהוא עבודתה של אהל עדן, אחת הסטודנטיות המסיימות. מכאן יש שתי דרכים: אם אתם רוצים להתחיל בעבודה שלי, אתם לא נכנסים לחניה הקדמית אלא פונים בדיוק לפני הטנק עם הכביש ימינה, והוא מקיף את המדרשה מסביב, ונוסעים איתו עד שהוא נגמר בחניה (בקטע שהוא מתפצל לוקחים את הדרך השמאלית שממשיכה הלאה). בקצה החניה עומד בית גדול על משטח מתקפל, עבודה מופלאה של עוד סטודנטית, מאשה פרשקובסקי (או שהוא מקופל ואז אתם רואים רק משטח קרטון גדול מוקף גדר). חונים ליד, וליד הבית ממש יש מעבר מקורה שבו הכניסה לסדנת עץ/מתכת שם נמצאת העבודה שלי (אפשר להיכנס משם ואפשר מפתח שנמצא דלת אחת ימינה). אם לעומת זאת אתם רוצים לראות את התערוכה תחילה, חונים בחניה הקדמית ליד הטנק, נכנסים בשער המדרשה, מגיעים לכיכר גדולה ובה עצים, ומתחילים לסייר מסביב. יש שילוט די ברור. כדי להגיע משם, חוצים את הכיכר ויוצאים דרך שער אחורי דומה לזה שבו נכנסתם, משמאל יש פסל של דמות לבנה, פונים שמאלה ויורדים קצת מדרגות, ומגיעים למעבר מקורה שאם ממשיכים ישר יוצר צומת טי עם עוד מעבר מקורה (אלה מרחקים קטנים מאוד). פונים ימינה, חולפים על פני פיסול עץ/מתכת, עד שמגיעים למדרגות מתכת, מול המדרגות משמאל ישנו השלט חדר מס 910, עליו שלט בריסטול ירוק "סדנה פתוחה" ושם נכנסים.

הסאונד לא עבד בפתיחה. והיו יותר מדי אנשים, ואני הרגשתי תלושה לחלוטין. ומרוקנת. ולחוצה.
והסאונד לא עבד, כבר ציינתי? והיה לי קשה עם כל כמויות האנשים הללו ששעטו דרך העבודה. ועם החום. והלחות. היה לוהט בחוץ, ועוד יותר חם בפנים, בלתי נסבל ממש. הרגיז אותי שחסמו את הדלת האחורית של הסדנא ואיתה את זרימת האוויר המועטה שהתאפשרה, החלל התחמם הרבה יותר מהמתוכנן, ואני, יש לי מחשב ומוניטור כלואים בתוך אמבטיה, והם הולכים ומתבשלים. וכנראה שמשהו ברמקולים נשרף, או כרטיס הקול, ולכן, כפי שאולי שמעתם, הסאונד לא עבד.

אני עצמי הייתי במצב דומה: עצבנית וחרוכה בתנאים של חום ולחות. עד מהרה נהייתי די היסטרית, ופשוט התחלתי לבכות. אשל עטף אותי בחיבוקים באיזו פינה אפלולית, וכל שיכולתי לאמר היה: אני רוצה הביתה.
כן כן, פתיחות הן לא בשבילי, (הייתי צריכה לנחש מראש) ופשוט נמלטתי. לא לפני שפגשתי שניים מקוראי בלוג זה – לפחות כאלה שהזדהו - אתם יודעים מי אתם, הייתם נקודות קטנות של אור באוקיינוס ההביל שעשיתי בו תנועות של שחיה קלושה (סליחה שנמלטתי בחפזון). חוששתני שלא הייתי אשת שיחה נעימה במיוחד, הודיני של ההמון שכמוני.

[אני גם שואלת את עצמי אם אין איזה מנגנון איפשור פנימי, שהתיר את העניין. כלומר, איך זה שלא התמוטטתי לפני, אלא דווקא אחרי (טוב, התמוטטתי בקטן, למחרת כבר התאוששתי, יחסית), כשזה לא פוגע במהלך העבודה עצמה? ממש כמו פולניה שמנקה אבק מהרצפה לפני שהיא מתעלפת עליה בחן. אולי. לא יודעת]

עובדה היא שהפתיחה, שאמורה להיות דבר של מה בכך אחרי הביקורות, היתה זוועתית לי. והסאונד לא עבד (נדמה לי שהזכרתי כבר) ולשלושה ורבע רגעים זה נראה כמו סוף העולם (להתראות זוש השקולה והבוגרת, שלום זוש הנוירוטית-היסטריונית). כל הדרך הביתה בכיתי, ואפילו אין לי מושג על מה. אולי זה פשוט היה שחרור לחצים, דקומפרסיה של הנפש.

ובכל אופן, חשבתי למחרת בבוקר (ובדיוק מת לי דג, אכן פתיחה נאה לבוקר שבו אני מנסה להתאושש תוך כדי כאב ראש צפוי אבל חודר),

זה לא עד כדי כך גרוע. העבודה שלי בסדר, ומחר ננסה לתקן את הסאונד, (שאם שמתם לב או לא, לא עבד בפתיחה!), למרות שעבד קודם מצוין. בביקורות של יום שני אמרו שהוא מעצבן ומיותר. בביקורות של יום ראשון אמרו להיפך. אני מצרפת כאן את הקובץ, לשיפוטכם. הוא קצר מאוד ולכן מומלץ להריץ בלופ כדי לשמוע באמת.

אוה, הגענו לחלק שחיכיתי לו, והוא התודות.
יש שני אנשים שבלעדיהם העבודה לא היתה קיימת, והם אשל האחד והיחיד, והאקס המתוק. תודה, יקרים שלי.
ויש עוד לא מעט אנשים בלעדיהם העבודה לא היתה נראית כפי שהיא: ק' שתרמה את המחשב הישן שלה, (אחרי שנכשלנו מפאת קוצר הזמן עם המחשב של אכילס, שגם לו תודות); אנרכיה, שסידר לי את המוניטור ואביזרי מחשב נוספים; ההיא, שצילמה אותי בוידאו, לפי הוראותי; אחות של האקס המתוק, שערכה את הוידאו; צוקי, שהוא מוזיקאי מחונן וטכנאי קול משובח, שעבד איתי על הסאונד; אריאלה, שהובילה את האמבטיה וגם אותי; ע', שתרמה עצה טובה; ת' וש' על התמיכה הנפשית והמוסרית; ע', ג', ו-א', אנשי המדרשה שאיפשרו את החלל; ניקי, שכרגיל מאחסנת אצלה את הקבצים; ובעצם, גם אתם, מי מכם שהיו כאן וכתבו איזו מילה תומכת או שתיים, גם זה עזר; אנשים אצלי בעבודה, שעזרו בהחלפות ולקחו משמרות שלי; (ובטח שכחתי מישהו, ולכן אני מתנצלת מראש):

תודה גדולה ומחבקת.