וכי מהו המקום הזה אם לא שיירת מלים שנתאבנה והונחה בצד, סולו קצר מתוך מקהלת הקולות המתמדת שבפנים. בתחילת דרכו הן פרצו מעצמן, בהיותן קיטוֹר של מחשבות, והניעו קדימה את קטר הבלוג, קרון אחר קרון נרתמו אחריו הפוסטים.

אם לסכם את התהליך שעבר הבלוג הזה, בשורה, (אפשר גם לפרוש אותה על פני מאות מילים, אלא שהקשב קצר והמלאכה מרובה:)
תהליך הבחירה של מקטעי הרבשיח הפנימי הפך מודע יותר.
יותר בחירה היתה לי בהבאתם, ומשום כך, גם יותר עבודה בהעברתם ממצב של פלזמה רוחנית אל מצב מילולי מתקשר,
(ויש לאמר בכנות, האיך חשוב לי לא פחות מן המה).

הבלוג הוא גם הֶרגל, אי לכך, משמצאתי עצמי שותקת עוד ועוד, הלכו ונצטברו שיירים שהתיישנו ונזנחו בצד הדרך.
לאי-עידכון אפשר להתרגל כמעט באותה הקלות. ועכשיו מה?

עכשיו צריך להתכוונן מחדש אל יתר-אגביות.

(אולי גם הנמכת מִשלב השפה תעזור, ברגעים המעטים בהם אצליח להתגבר על עצמי, זאת אומרת).



עלי שלכת, הבחירה המאובקת.

למשל, לספר לכם שבערב ראש השנה, בדרך חזרה מכפר סבא, הבחנתי בשלט פרסום:
"עלי שלכת – הבחירה המכובדת". זה התמיה אותי, אני זוכרת שאמרתי לאשל, איזו מין פרסומת זו לאולם חתונות, מילא השם הנדוש, אבל מה זאת אומרת "הבחירה המכובדת"? מה בדיוק מכובד באולם חתונות? סידורי הפרחים? המנות העיקריות? התאמת הצבע למפיות?
שבוע אחר כך נתקלתי בכתבה בעיתון הארץ, בה התברר ש"עלי שלכת" הם מיזם חדש, שאפשר לאמר עליו, הממ, "סופני".

הם שורפים גופות. סופסוף, בארץ הקודש, אחרי אלפיים שנות, ובהתחשב במוניטין הלא ממש משובחים שצברו משרפות אצל העם היהודי, הייתי אומרת שזה ראוי להערכה.

מיד אחר כך חשבתי, זהו זה, זה מה שהייתי רוצה עבור עצמי: שריפה.
לא בגלל שזה "מכובד", חלילה, אלא משום שמוצא חן בעיני הרעיון, להצטמצם לכמעט כלום.
ההיפך ממה שאני כעת. ואז, כדרכן של מחשבות נרקיסיסטיות במיוחד (מטבען) אודות מותי,
תהיתי איפה הייתי בוחרת שיפוזר אפרי. אולי בים, מול נקודה מסוימת בה אהבתי לשבת ולחשוב בעיתות מצוקה.

מיד אחר כך חסתי על הדגים המסכנים, שגם ככה אוכלים חרא (וקצת ניילונים לגיוון) בחלק הזה של הים התיכון.

ואז הגעתי למסקנה הברורה מאליה: אני רוצה שאפרי יפוזר באינטרנט!

תודו שזה רעיון משובח. אמנם לא משובח כמו הרעיון שבא אחריו,
שהוא לחלק את האפר לבקבוקונים זעירים בנפח אצבעון, ולשלוח אותו בדואר לכל מי שיחפוץ במזכרת ממני.
(מקאבריה היא צד חזק אך מדוכא שלי, אם לא יצא לכם להבחין עד כה)

זה לא ממש פוסט, מצד שני, למרבה המזל, כשכולם חתמו על הסכמי "מהו פוסט ראוי" שלהם, אני בדיוק התגנבתי לשירותים.